אסור להתעסק לא בברית החדשה, ולא בשפינוזה, ולא בכל ספר שיש בו מינות, כפירה בעיקר מעיקרי האמונה, רבינו, הלכות ע"ז, ב,
ד. אבל לסנהדרין מותר, ללמוד כדי להורות. סנהדרין, ב,
א. ולא סנהדרין בלבד, אלא כל מורה הוראה, כמו רבינו, שעסק בכל ספרי המינים כדי להורות. ורבינו מכיר בכלל זה שמותר ללמוד כדי להורות, כפי שכתב בפיהמ"ש פסחים, ד, י. שקיבלנו אותו בקבלה, וזהו כאמור ההיתר לסנהדרין, כנ"ל, ולרבינו בדרך התנהלותו. ולא כפי שתמה הכס"מ, ע"ז, ג, י. שרבינו השמיט כלל זה. ואפילו מדברי מארי על ע"ז, שם, שכאילו רבינו דחה אותה סוגיה, על אותו כלל שאתה למד כדי להבין ולהורות. ונראה שכוונת מארי, רק לענין עשיית הצורות של לבנה, לא שרבינו דחה היתר זה ללמוד כדי להבין להורות. כנראה, שהיתר זה מסור לכל מורה הוראה, וקשה לתיתו לכל חוקר, אלא אם כן מילא כרסו "בשר ויין", ומגמתו היא חשיפת האמת, כדי לתכן עולם במלכות שדי, ויש לו הכישורים לכך, והחיסון ההולם לכך.