1. לפי רבינו, אין יחיד אומר הלל בדילוג. בין שהוא מתפלל בביתו או בבית הכנסת. ואין זה דומה לקורא מזמורי תהלים, כי הקורא מזמורי תהלים בתור הלל, עושה זאת כאומר תחנון, ולא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.
2. בסדר התפילות של הרמב"ם מופיע פעמיים פסוק "והוא רחום" לפני "אשרי". ולא חילק בין יום חול לבין שבת, ובסדר היום אחרי ובא לציון. שכל יום נאמר בשחרית ובשבת במנחה, ולא חילק רבינו בין יום חול לשבת. ובספר המנהיג, דף קיח, כתב שבצרפת לא אמרו והוא רחום בליל שבת, ובספרד אמרו, וכן הוא בתכלאל קדמונים. אלא שבתכלאל קדמונים, ציין שאומרים והוא רחום לפני ערבית בחול ולא ציין שאין אומרים אותו בשבת. ואין לומר שלא כתב שיש להשמיט פסוק והוא רחום מתפילות ר"ח. ובתכלאל משתא שבזי כתוב במפורש והוא רחום בליל שבת, ונמצאת מעין הגהה שבשבת מתחיל ה' הושיעה. אולם בתכלאל עץ חיים\ לא כתב לומר והוא רחום בליל שבת, וזו השפעה קבלית, שהרי הרוקח סי' מט, כתב, שאין לומר והוא רחום בלילי שבתות בגלל שהיא תחינה, ובקשת צרכים. ובזוהר פרשת תרומה, דף קל, לא אסר לפתוח והוא רחום בליל שבת. אולם בליל ר"ח גם לפי מהרי"ץ אנו אומרים והוא רחום, שהרי הוא יום חול. ודע שהיו שטענו שאין לומר והוא רחום אפילו ביום שבת, בפסוקי דזמרה, ובקדושת ובא לציון, אך התנגדו להם, עיין שערי תשובה, או"ח, רס"ז, סק"ג, ושות חיים שאל ח"ב סי' י.