כלל יהא נקוט בידינו. לפי ההלכה, בני זוג שהכירו זה את זו, מותר להם להפגש ולשוחח כדי לההעמיק את ההיכרות. והכל - כדי להינשא אם יימצאו מתאימים זה לזו. ואז עליהם לזרז את הליכי הנישואין ולא לאחרם. כלומר:
א. אין ההתנהלות המשותפת בין איש ואשה שלא למטרת נישואין כלל.
ב. גם בהתנהלות המשותפת לצורך נישואין, עליהם להימנע מכל התנהלות שנוצרת קרבה גופנית ונפשית כי התנהלות כזו עלולה להביא אותם לידי חטא. יש לזכור שבימי המשנה והתלמוד, כשהסכימו שהם רוצים להינשא, האיש מקדש את האשה כדת משה וישראל, והיא אשת איש, ועדיין היא אסורה עליו עד שיכתוב כתובה, ויכניסנה לרשותו בחופה. אבל בימינו עד לנישואין, אין אירוסין במובן ההלכתי, והם רק ידידים, ואסור באיסור מוחלט להתחכך באיסורים חמורים. איסור נדה, ואיסור חיים אינטימיים עם אשה בלי חופה וקידושין.