פשוט שהש"ץ צריך לומר אותם, שהכוונה בריתי אתם, אבל אם לא אמר וכבר המשיך אין להחזירו, אם החזרתו תשבש אותו. ויש להעיר לו בדרכי נועם, שהוא מדלג על המילה אותם, ושיקפיד לאמרה. אבל אם מדובר באבל, שבקושי יודע להתפלל, והוא עילג, הרי מאחר ופשט המנהג לתת לאבל להיות ש"ץ, ומאחר ויש שהזמנתו להיות ש"ץ, אף שהוא בד"כ לא מתפלל, גורמת להכנעה ולחזרה בתשובה, עלינו להבליג ולסבול, ולא למצות עמו את הדין.