יחיד האומר סליחות

כיצד נכון להעמיד לדין - מלך, רב ראשי, ראש ממשלה מבלי לפגוע במעמד המוסדות שהם מייצגים?

האם שיטת הפומביות הנוכחית שמעודד שחיקה מתמדת של אמון הציבור במוסדות המדינה ראויה בשלטון דמוקרטי?

כיצד צריך להתייחס להתבטאויות ופרשנויות בתקשורת בסוגיות של משפט נבחר ציבור?

האם משפט התורה מכיר בכלל ש"כולם שווים בפני החוק" או מעודד את התופעה של נקמנות ו"עריפת ראשים"?

אילו כלים מציע משפט התורה ע"מ לאזן בין הצורך בענישת מי שסרח לבין הצורך שלא להפוך העבריין לאוייב החברה?

מהם התנאים עפ"י משפט התורה שניתן להחזיר את הבכיר העבריין למשרתו הקודמת אם שוכנע ביה"ד שנתקיימו כיאות?

שאל השואל ואמר, האם מותרות התופעות שנתגלו במהלך הבחירות שאפילו בקרב שלומי אמוני ישראל היו מאבקים אלימים עד כדי מכות כגון, שראו מכונית שנושאת אות ג' והתנפלו על הנהג עד כדי מכות מאוד חזקות, וכן זיוף של פתקים של תנועה מסויימת לכידתם סילוקם וכו'.

א. האם הדברים האלה מותרים מתוך התובנה שזה לקנא לשם השם?

ב. במידה והם אסורים, האם יש וניתן לעשות תשובה על כך?

מהם הקווים האדומים שיש לשמור ע"מ שלא לערער את הסדר החברתי בבחינת: "לית דין ולית דיין"?
מהו הרציו הטמון במשפט התורה בדרכים שמציע לשיפוט אישיות בכירה שסרחה תוך העמדת פתחי תשובה לאותה אישיות?
האם ההסתערות התקשורתית במסווה של "זכות הציבור לדעת" יכולה להחליף את מוסדות השיפוט?