תפילת שמונה עשרה באוטובוס בישיבה

שלום וברכה מארי, נניח וקמתי בבוקר, ונשארו מס' דק' עד לסוף זמן ק"ש. אני רוצה לקרות ק"ש, לחזור לישון ולהתעורר לאחר מכן ולהתפלל לפני סוף שעה רביעית. האם עליי לברך את ברכות התורה לפני קריאתי את ק"ש? כי זהו אינו סוף שנתי - הרי אני רוצה לקום לאחר שלושת רבעי השעה. והרי יש לברך את ברכות השחר רק בסוף שינתו.
2) שמעתי רעם, כאשר הייתי במקום הטינופת. כאשר אצא מן הטנופת לאחר דקה, האם עליי לברך "שכחו מלא עולם"? ועוד מקרה - אם יצאתי לאחר 10 שניות, מה הדין? ברוך תהיה

כידוע בש"ע, שאדם שמגיע מאוחר לתפילה יש באפשרותו לדלג על מזמורים כדי להגיע לישתבח עם הציבור. האם הוא צריך להשלים אח"כ את מה שדילג?, א"כ מה המקור לכך.

אני מתפלל בנוסח בלאדי ומבקשים ממני לומר קדיש אחרי עלינו לשבח מה עלי לעשות

שלום לכבוד מארי רצון ערוסי הלוי שליט"א, ביום שבת הבעל קורא קרא את הפסוק "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, תִּקַּח - לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ שְׁנֵי, בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל - הַכֹּהֵן, אֶל - פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד." והוציא את ה"הא" האחרונה שבתיבה "וְהֵבִיאָה" במפיק ברור ביותר. הוא חשב שאין בכך שינוי משמעות ולא קרא שוב אותו פסוק. אני פגשתי אותו מאוחר יותר והסברתי לא שמקריאתו השתמע שמישהו הביא קרבן אחד בעוד בתורה מדובר באישה המביאה את קרבנותיה. ז"א שבקריאתו השתנע משמעות הפסוק לחלוטין. האם כבוד מארי מסכים עימי ויהיה צורך לשוב ולקרוא אותם פסוקים בשבת הבאה לפני תחילת פרשת השבוע?

בס"ד שלום לכבוד הרה"ג רצון ערוסי יש מי שהוגים הקמץ באות 'נ' שבשם 'אדנות', כאות הלועזית a ויש שהוגים כאות הלועזית 'O'. עד לאחרונה הגיתי כ'a' ולאחרונה התחלתי להגות ב'o' אבל בציבור בבית כנסת שלנו לא נעים לי להגיד בהגיה של 'O' כי התחושה שלי שזו 'יהירות".
1. האם העובדה שהתחלתי לומר ב'o' או לחילופין בעבר שאמרתי ב'a' האם נחשב כנדר?.
2. האם החשש שלי שהדבר ייתפס כיהירות זו ענווה פסולה.
3. אם זו ענווה פסולה, כיצד מתגברים עליה.
4. אם אוכל, אעדיף לפחות בציבור בקהילה שלנו להגיד בa ובמקומות אחרים ב'O'. האם זה טוב מלכתחילה, או שמלכתחילה צריך לבחור רק צורת הגיה אחת, ואיזו עדיפה.
תודה רבה

שלום רב בשנים האחרונות אני נתקל בתופעה של מתפללים שמעדיפים "לוותר" על אמירת עלינו לשבח ולאחר הקדיש שלפני עלינו לשבח מסיימים את תפילתם ויוצאים מבית הכנסת, חלקם אומרים אותו בעל פה תוך כדי הליכה וחלקם לא אומרים בכלל.
רציתי לדעת קודם כל מה חשיבות אמירת עלינו לשבח. בנוסף, האם אדם כזה שיוצא (לא מחמת אונס) יש לו על מי לסמוך? והאם הרמב"ם מדבר בנושא זה?
תודה רבה