עיין שו"ת דברי חכמים, לר"ש הלוי ז"ל, או"ח, ח, שהטעים טעם טעים, שלאחר שקוראים על האדמה (=ביאתנו לארץ הקודש), קוראים פרשת ציצית במרוצה, כדי לבטא תשוקה להיכנס לארץ הקודש. אולם, אני הקטן, לפני שנים רבות שיערתי שבעבר, היו אבותינו קוראים כל ק"ש, מתחילתה ועד סופה קריאה תקינה. כולה כאחד. מילה מילה הברה הברה. שעל זה אומרת השכינה, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב. אולם, אחר שחדר המנהג לנשק את הציציות בפרשת ציצית, איבדו הציבור את אחידות הקריאה, כי כל אחד לפי קצבו. ואח"כ מצאתי לי תנא דמסייע בשו"ת רביד הזהב, סי' י, שגם קרא תיגר, שיש ובגלל נישוק הציציות, אינם משלימים לקרוא את ק"ש, פרשת ציצית עד סופה בשלימות. ובאמת שגאוני בבל תקפו מנהג זה של נישוק הציציות, אבל ב"כ זוה פשט וחדר לתימן. ולכן אני תומך בנוהגים לקרוא ק"ש, כולה, לרבות פרשת ציצית, במיתון, מילה מילה הברה הברה כולם כאחד.