ברכה על בורקס
שלום לכבוד הרב.
אם אכלתי בורקס וקבעתי עליו סעודה, האם אני צריך לפי רבינו, נטילה, ברכת המוציא, וברכת המזון? ולפי מרן?
תודה וכל טוב.
Dans ce cours, le rabbin présente l’avis qui permet de dire Chéhé’héyanou lors du premier allumage personnel si on n’a ni allumé, ni vu les lumières, ni entendu la bénédiction.
Le cas est celui d’une personne dont le foyer a allumé à l’heure en son absence. Selon l’avis étudié, la mitsva annuelle est l’occasion de la bénédiction. L’allumage du foyer peut acquitter de l’obligation d’allumer sans que l’absent ait entendu la bénédiction. Le cours reconnaît le désaccord.
Au premier allumage personnel, même s’il a lieu après le deuxième soir.
Le cours relève un désaccord sur l’effet de la bénédiction du premier soir prononcée au foyer.
D’après un cours en hébreu du rabbin Ratzon Arusi.
בני הבית כבר בירכו שהחיינו, אבל אחד מבני המשפחה נאנס ונעדר בלילה הראשון. הוא גם לא ראה נר חנוכה בזמן ההדלקה. כשהוא מדליק לראשונה בעצמו, יברך שהחיינו לפי דעת הרב יוסף קאפח ופוסקים נוספים, אף אם הגיע להדלקה הראשונה רק בלילה השמיני. יש פוסקים החולקים על כך.
שהחיינו בנר חנוכה היא ברכה על מצווה שמתחדשת מדי שנה. כך מונה הרמב״ם את נר חנוכה בין המצוות שמברכים עליהן בשעת עשייתן (הלכות ברכות יא, ט). לכן, מי שעדיין לא בירך בהדלקה או בראייה, חוזר לשאלת הברכה כשהמצווה מזדמנת לו בעצמו.
לפי הבנת השיטה שנוקט כאן הרב ערוסי, אפשר להוציא אדם אחר בברכת שהחיינו כשהוא נוכח. כך במי שנכנס לבית הכנסת אחרי ברכות הלולב: אם לא שמע את שהחיינו, הוא מברך אותה כשנוטל את הלולב בעצמו. גם הדלקת בני הבית בהיעדרו אינה פוטרת אותו מן הברכה במקרה הזה.
לעיון נוסף: ברכת שהחיינו בחנוכה.
לפי הכרעת הרב רצון ערוסי בעקבות הרב יוסף קאפח, מי שנעדר מהדלקת בני ביתו בלילה הראשון ולא בירך שהחיינו על הדלקה או על ראיית נר בזמן המצווה, יברך בהדלקתו האישית הראשונה בחנוכה, גם בלילה השמיני. ברכת בני הבית בהיעדרו אינה פוטרת אותו מן הברכה.
מתי יברך שהחיינו מי שלא הדליק ולא ראה נרות בלילה הראשון?
לפי דעת הרב יוסף קאפח ופוסקים נוספים, יברך שהחיינו בהדלקה האישית הראשונה, גם בלילה השמיני, אם טרם בירך בהדלקה או בראיית נר בזמן המצווה. כך גם אם בני ביתו בירכו בלילה הראשון בהיעדרו. יש פוסקים החולקים על כך.
מדוע ברכת שהחיינו של בני הבית אינה פוטרת את הנעדר במקרה שנשאל?
לפי הרב רצון ערוסי בביאור הרמב״ם, ברכת שהחיינו בחנוכה היא על מצוות ההדלקה המתחדשת מדי שנה. אדם יכול לצאת בברכת שהחיינו של אחר כשהוא נוכח. לכן מי שלא נכח בהדלקת בני ביתו בלילה הראשון ולא בירך על הדלקה או על ראיית נר בזמן המצווה, מברך שהחיינו בהדלקתו האישית הראשונה.
שלום לכבוד הרב.
אם אכלתי בורקס וקבעתי עליו סעודה, האם אני צריך לפי רבינו, נטילה, ברכת המוציא, וברכת המזון? ולפי מרן?
תודה וכל טוב.
שלום מארי, האם לשיטתנו (תימן, רמב"ם):
1. ישנה בעיה לנטול בספל של שתייה, או שאפשר לנטול בכל כלי שלם?
2. האם חייבים לאחר הנטילה לנגב דווקא במגבת או בד, או שמספיק שהידיים התייבשו מעצמן?
2. רבינו כתב לעניין מים אחרונים "כל את המלח". האם דווקא אם נגע או חפן אותו ביד, כי לכאורה אם לא, אין חייבים במים אחרונים כלל?
3. מה נחשב לשיטתנו דבר שטיבלו במשקין והיכן מסביר זאת רבנו?
4. אם אוכל לחם ובאופן קבוע מגישים פיצוחים לאחר הארוחה לפני ברכת המזון. האם יכול לסמוך על המוציא להוציא כל מה שבא לפני ברכת המזון כולל הפיצוחים? האם עדיף להביא פיצוחים לאחר ברכת המזון או שאין בעיה כלל?
שלום רב. שמעתי את דברי הרב המוקלטים באתר בעניין 'קביעות סעודה' לעניין ברכת המוציא וכיו"ב. מהם הובן שהרב כרך את עניין שיעור ביצה יחד עם כוונתו שזו ארוחתו. אולם ,לענ"ד, מדברי רבנו ובעקבותיו מארי בהערתו בהל' סוכה פ"ו, הערה יד, משמע שעניין הכוונה יש לו נפקות רק מכזית עד כביצה מעט או יותר ואילו על שיעור יותר מכביצה [ושליש] גם אם לא כוון שזו לא תהיה ארוחתו - נחשב קביעות סעודה. ילמדנו רבנו
ח' כסלו תשפ"ו
לכבוד מו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א,
בשבת שעברה שאלתי אותך שאלה לגבי שיעור קביעות סעודה שמחייב את האדם בברכת המוציא כאשר הוא אוכל דברים שברכתם מזונות וקבע עליהם סעודה.
הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג, הלכה ט' כותב:
"עיסה שנאפת בקרקע... ואין עליה צורת פת מברך עליה בתחילה בורא מיני מזונות ואם קבע עליה סעודה מברך המוציא".
מארי בהערה כ"ב על הלכה זו מביא את פירוש המשנה על סוכה פרק ב' הל' ד':
"אכילת עראי הוא שיאכל כמות מועטת ולא יתכוון בו שיהא סעודה, ואינו אוכלו אלא להשקיט רעבונו עד שישלים אכילתו אחר כך".
ועל סמך פירוש המשנה הוא כותב:
מדוע תקנו חכמי ישראל ברכת "להניח" על תפילין של יד ואילו על של ראש תקנו ברכת "על מצוות"?
באלו נסיבות ניתן יהיה להורות שיברך על תפילין של יד "להניח"?
שלום הרב.
בישיבה שלי מביאים מלאווח בארוחה שרוב החבר'ה מברכים מזונות על המלאווח. ראיתי בסידור "שיח ירושלים" כי הרב קאפח שינה את ברכת המלאווח ל"המוציא" אחר שראה את אופן עשייתו. מה ראה הרב קאפח ששינה את דעתו על כך? (בצק בהרבה שמן וכו') האם זה ישנה גם את פסיקת האשכנזים והספרדים לעניין הברכה על המלאווח?
בתודה מראש...
שלום כבוד הרב,
אנו נוהגים לפי משנת הרמב"ם וברצוני לשאול מספר שאלות: לפני מספר ימים טבלתי במקווה והבלנית "הכריחה" אותי לנטול ידיים קודם הברכה על הטבילה.
1. האם יש לנטול ידיים לפני הטבילה במקווה?
2. במידה וכן, האם לפני הברכה על הטבילה או אחרי?
3. ובכלל לגבי נטילת ידיים: מתי נשים צריכות לנטול ידיים והאם נכון שעפ"י הרמב"ם יש לברך ואז לנטול "עובר לעשייתו")?
לק"י
שלום רב לכבוד תורתו!
א. האם לרמב"ם יש מניין לפעמים שנוטלים על כל יד?
ב. יש חילוק, לעניין מניין הנטילות, בין נטילת ידיים של שחר של אוכל?
ג. לרבנו יש בעיה לטול מאותם מים פעמיים או לעשות בהם כל שימוש אחר הנטילה?
ד. אם מים אחרונים זה לנקיות, יש בעיה להשאיר אותם על השולחן או לעשות בהם שימוש חוזר או שמוש אחר?
ה. פעם שטפתי את ידי מבקבוק מים וחבר שלי אמר שאם עשיתי את זה למים אחרונים אז זה בעייתי כי אפשר לשתות עכשיו מהמים, הוא הדין גם לרבנו?
ו. אם לרבנו אין בעיה לעשות שימוש חוזר במים אחרונים, האם ספרדי יכול להשתמש במים אחרי שאני השתמשתי כי לי זה לנקיות?
בליל שבת עשינו קידוש ובירכנו על הלחם.
התחלנו לאכול. היתה אזעקה. ירדנו למקלט.
אכלנו כדי שיעור.
כשחזרנו, מה ההלכה בזמן חירום?
האם לברך על מה שאכלנו?
האם לחזור ולברך שוב המוציא?
האם בדין שישבו לאכול ויצאו לקראת חתן וכלה, ולא השאירו אף אחד?
ושה' יברך את הרב אורך ימים ושנים ובריאות,
ותמשיך להנהיגנו עד ביאת משיח צדקנו.
האם איזכור ר"ח או שבת נקבע עפ"י זמן תחילת הסעודה למרות שנמשכה לאחר השבת?
מהי שיטתו של רבינו הרמב"ם בנושא זה שאין לו כל זכר בתלמוד?
לק"י
לכבוד הרב שלום
בעניין קדימות ברכה למעשה , הרי ראינו בדברי רבינו בהתייחס לנט"י כי קודם יברך אחר יטול וכן בשו"ע קנח בעניין זה וא"כ מהו מקור רוב העולם שלא לנהוג כך אלא ההיפך
כמובן שבקשתי ללמוד משיטת רבינו
בהערכה לפועלך למען הכלל