שלום עליכם מארי.
ראיתי שהרב ענה תשובה באתר, וכך כתב: "אישה שאין לה וסת קבוע, צריכה לבדוק עצמה לפני התשמיש, ואם הבדיקה טובה, ישמש".
האם כך הרב מורה הלכה למעשה, שכל אשה שאין לה וסת קבוע [וכך מציאות רוב הנשים בימינו כידוע] צריכה בדיקה לפני תשמיש?
אם כן, האם הרב מורה גם לבדוק אחר תשמיש, כלשון רבנו (פ"ד מאסו"ב הי"ג): "דרך בני ישראל ובנות ישראל לבדוק עצמן אחר תשמיש"?
שאלתי זו נובעת גם ממש"כ בבאר מרים (פ"י סע' יד) שמנהג תימן שלא לבדוק כלל, בין בבעלת וס"ק בין שאינה בעלת וס"ק. [ואפילו לא 'בדיקות הרי"ף'.]

תומ"ר

לכבוד הרה"ג רצון ערוסי
אני תלמיד מישיבת שדרות וקיבלתי על עצמי את פסיקתו של הרמב"ם כפי מנהג תימן הקדום, אני משוייך לציבור הדתי לאומי והשקפתי בנויה ע"פ פי תורתו של מרן הרב קוק.
רואה אני ערך גדול בקדושתה של ארץ ישראל ושיבת ישראל לארצו, ולכן אנו חוגגים כל שנה את יום העצמאות היום שמבטא באופן כל כך ברור את "ראשית צמיחת גאולתינו" ולכן רבים פסקו שצריך לומר הלל ביום זה.
הגאון מארי זצ"ל הורה שלא להגיד הלל ביום העצמאות כיוון שאומר שיש סמכות רק לנביאים לתקן הלל, וכשהיו שואלים אותו מדו בחנוכה אנו אומרים הלל אע"פ שלא נביאים תיקנוהו מארי היה נמנע מלענות והיה נשאר נחוש בדעתו.

שלום רב מארי רצון,

לאחר עיוני בדברי רבינו ובספר "טהרת משה" אשמח לקבל מענה לגבי נכונות הבנתי בנושא לקמן:
אישה הנמצאת בערך באמצע הריונה אשר מחד מוגדרת מסולקת דמים ומאידך אינה קרובה ללידתה, וראתה לפתע דימום בלא הרגשה.

1. לאור מצבה של האישה האם יש לדון את הדבר כדם או ככתם?

2. האם אמור להיות בכלל הבדל בין הריון לזמן רגיל?
[הבנתי מתוך "טהרת משה" כי אין הבדל והכול הולך אחר ההרגשה (עמ' יב, "גם כשברור לאשה שהדם יצא מרחמה אינה טמאה מהתורה הואיל ולא הרגישה ביציאתו")].

שלום לכת"ר, ידועה פסיקת מארי שמברכים על הלחוח לעולם מזונות. עם זאת ידוע שאין זה נובע ממנהג ברור שהרי בתימן הכינו אותו מדורה, ובארץ מחיטה. על כן אין הדברים בהכרח ברורים. ישנה תשובת רבנו בה הוא פוסק שהקטאייף הערבי הינו פת הבאה בכיסנין, ולפי מה שבדקתי - הערבים מכינים אותו קבוע ברמדאן שנים בארצות שונות והוא ממש דומה ללחוח. גם בלחוח שלנו אנשים שונים מכינים אותו שונה. ישנם המכינים את הבלילה דלילה מאוד כמים. וישנם בלילה רכה אך לא כמים הדומה מאוד לקטאייף.