דילוג לתוכן העיקרי

לכבוד הר' ערוסי שלומו ישגה

בבית הכנסת שאני מתפלל בו, נוהגים הציבור שכל אימת והם נמצאים עומדים מפני שכך הדין או המנהג (כגון מיד כשסיים החזן תפילת י"ח- שעדיין עומדים) והתחיל החזן אמירת קדיש (בהמשך לדוגמא הנ"ל- מיד כשסיים החזן תפילת י"ח של מנחה קודם מזמורי קבלת שבת), יושבים במקומותיהם מיד לאחר שענו יהא שמיה רבא... ולעלמי עלמיא. ולא זו אלא אף כשהקדיש הוא קרוב, על אף שניתן לשבת ע"פ המנהג או הדין, נוהגים להמתין עומדים עד אשר עונים יהא שמיה רבא, אא"כ הקדיש מעט רחוק. כל חקירותי ושאלותי למצוא מקור לזה העלו חרס. זקני בית הכנסת אומרים שכך נהגו הקדמונים בתימן (לכל הפחות בצנעא) אלא שאין הם יודעים מקור כתוב לכך.

האם מותר לשבת במעמד האירוסין בעת שהחתן מקדש את ארוסתו?

תוכן

כיצד נהגו יהודי תימן בהיותם בגולת תימן במעמדות האירוסין והנישואין ומהו המקור למנהגם?

האם יש קשר בין ברכת הכהנים שדינה דווקא מעומד לבין ברכות האירוסין והנישואין?

האם ניתן להחשיב את החופה כחולקת רשות לעצמה ומכאן שאין חובה לעמוד. ומהי הבעייתיות בגישה הלכתית זאת?

לכבוד הר' ערוסי שלומו ישגה

ג' שאלות.
א. האם בסעודה השלישית יש לברך על היין (ככתוב ברמב"ם) בתוך הסעודה או לפני הבציעה על הלחם?
ב. מהו המקור למנהג בית הכנסת שלנו (בית אל צאלח בירושלים) לשבת במקומם לאחר עניית יהא שמיה רבא בקדישים?
ג. האם מותר, לכתחילה, לאחות רחמנייה ליסוע בהסעה (הנהוגה ע"י גוי) בשבת, מביתה לבית החולים ומבית החולים לביתה בסיום עבודתה והוא עדיין שבת.

במחילה כנה על טרחת הזמן,
בתודה כנה על הקדשת הזמן
ושכר מצווה מצווה.

נפטר שנקבר ביום ט' באב, כיצד יקיימו את סעודת ההבראה?

תוכן

בידוע הלכה היא: אבל אסור לאכול ביום הראשון משלו. האם ישנו חיוב על שכנים או מכרים שיאכילוהו משלהם? האם ביום הראשון היו נמנעים האבלים מלאכול? א"כ היש מקור הלכתי לסעודות ההבראה שעורכים המנחמים? עבר היום או נקבר בלילה ולא הביאו לו המנחמים סעודת הבראה, האם בנסיבות אלו רשאי האבל לאכול משלו?

מהו קשר כמין יו"ד שבתפילה של היד והאם צריך להיות מונח לצד הלב?

תוכן

מה משמעות הקשר המרובע בתפילה של הראש, האם זה דל"ת כפולה בכיוונים שונים או שהוא משמש הבליטה של הדל"ת והרצועות מזהות הצלעות של הדל"ת?

האם כמין יו"ד הינו קשר בקצה הרצועה כשיטת רש"י או הלולאה המשתלשלת מחוץ לתפילה של היד כשיטת הרמב"ם?

למה נועדה אותה לולאה ומדוע יש הנוהגים להצמיד בתפירה את קשר כמין יו"ד לתפילה לבל יזח?

האם מותר בשבת לטבל ג'חנון מכלי ראשון בחילבה או ברסק עגבניות?

תוכן

באלו נסיבות תיאסר בשבת נטילת ג'חנון מכלי שהוסר מעל האש וטיבולו במאכל כלשהו?

אם עירוי מכלי ראשון לתוך צונן מבשל ואזי אוסר בלפתנים שלא נתבשלו, האם בכל מקרה יש דמיון לנדון שלפנינו?

מה דינו של תבשיל סמיך (הריש / טשולנט) שהועבר מהקדרה לצלחת, האם החום האצור בו בגלל סמיכותו קובע אותו ככלי ראשון?

היש נסיבות להתיר שחייה בשבת?

תוכן

למה התכוונו חז"ל בגזירה: "שמא יתקן חבית של שייטין", האם לייצור כלי שיט או הכשרתו לשחייה אפילו בפעולה קלה?
האם ישנו הבדל בין שחייה בים, שחייה בנהר או שחייה בבריכה שבחצר? ובאילו נסיבות לא החילו חכמי ישראל את הגזירה בשחייה בבריכה?
לדעת המתירים שחייה בשבת בנסיבות מסוימות, מה עם החשש מאיסורים נוספים כגון: התעמלות, כיבוס, סחיטה ותלישת שיער?

יצא העשירי לפני אמירת הקדושה, האם למרות זאת ימשיך ש"צ התפילה או יתפללו בלחש כיחידים?

תוכן

האם בנסיבות אלו ללא עשרה יאמר הש"צ קדושה ואף הכהנים ישאו כפיהם, היות והתחילו התפילה במנין?

התחיל פריסת שמע במנין ויצא עשירי, האם ימשיך ש"צ קדושת היוצר והאם יתחיל תפילת העמידה בציבור?

מה מעמדו של הקדיש הנאמר לאחר תפילת העמידה, האם נספח לתפילה ויוכל הש"צ להמשיך התפילה כולל הקדיש?

לכבוד הרב ערוסי בעניין בישול כדי קליפה

כבוד הר' ערוסי שלומו ישגה.
ב' שאלות הן לי.
א. כתב בעל משנה ברורה בסימן שיח סעיף יא ס"ק עח: "ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן (שכבר בושל והצטנן) אסור, דכיוון שאינו מתערב, מבשל כדי קליפה". בשער הציון שלו כתב שבדיעבד אין לאסור הרוטב משום שיש לסמוך על הסוברים שאין בישול אחר בישול.
שאלתי היא: 1- מהו מנהגינו בעניין זה (כלומר בעניין בישול כדי קליפה על ידי גוש בשר).
2- והאם יש דמיון בין גוש בשר רותח לבין ג'חנון (שהרי הוא גוש) היוצא מן הסיר והוא רותח מאוד ומטבלים אותו מיד ברסק עגבניות שמעולם לא בושל (לא שייכת הקולא הנזכרת בשער הציון הנ"ל).

קידשו על היין במקום שאכלו קליות (ג'עלה), היתחייבו שוב בקידוש כאשר הסעודה מתקיימת בבית אחר?

תוכן

הלכה היא: אין קידוש אלא במקום סעודה, מהי הגדרת מקום סעודה האם מפינה לפינה או גם משני מקומות שלמרות המרחק ישנו קשר עין ביניהם?

האם הקידוש על הקליות (ג'עלה) נחשב לקידוש במקום סעודה למרות שאינו סועד מחמשת מיני דגן?

קידש בביתו ואח"כ נמלך לסעוד בבית אחר, האם נחשב מקום סעודה אחר ויתחייב שוב בקידוש או שזה תלוי גם בשיעור שאכל?

Subscribe to מנהגי עדות