הלידה כמרכיב בטיפוח הזוגיות

כדי לגרום לבני אדם שיראו את זה שהם עיתודים וימנעו מתאריך כזה שעלו לחלילה לפגוע בהם והוא השימוש בכוח הדיבור או בזכות הדיבור ברצוני להעיר הערות ביחס לילודה וביחס לזכות הדיבור וכאמור לאחר מכן ביחס ליום הזיכרון למערכות ישראל ביחס לילודה. כל מי שקורא את מה שהתורה כותבת על ההילודה, הוא יראה שהתורה מתייחסת לגבי מערכת הקשרים שצריכה או אמורה להיות בין האיש ובין אשתו על רקעל ללידה. והתורה מבחינה במציאות הפיזיולוגית ו הביולוגית החדשה הזו שהאישה ילדה ומטבע הדברים יש צורך שהחיים האינטימיים בין האיש ובין האישה ישבטו לזמן מסוים והתורה קובעת כמה זמן וכיצד התהליך חזרה שהם חוזרים חזרה להיות בדרך כלל רגילה בדרך של חיבה ובדרך של קרבה התורה מבחינה בין זכר ובין נקבה. לידת זכר ולידת נקבה. בגלל שבלדת הזכר יש מה שנקרא מצוות ברית מילה שהוא סילוק האורלה. ואז יש איזשהוא אופי מצוותי מיוחד שקרוך אפילו בהפגנתיות מסוימת. עושים את זה בפרהסיה כדי לסלק את העורלה. המסמלת בעינינו את עתימות הלב, המסמלת בעינינו את הנטייה למטיר יתר. ולכן מערכת היחסים בין האיש ובין אשתו בלידת הזכר יכולה להיות יותר מוקדמת בגלל התמסרותם למצווה מיוחדת במינה שנקראת ברית מילה. לעומת זאת, בלידת הנקבה הבת, כיוון שברוך השם שם לא קיים העניין הזה של אורלה ואין ברוך השם את מה שנמצא אצל המוסלמים בריתה ברוך השם אז לכן שם הלידה כלדה מזמינה יותר התרחקות לא במובן הנפשי אלא במובן הפיזי כדי שאחר כך יחזרו בינם לבין עצמם כשהם הם כוחות גוף וכוחות נפש מתאימים. זהו מבנה בצורה מאוד מאוד סכמטית בעניין הזה שהתורה מתייחסת אליו ללידה בימינו שלנו א עוסקים אנחנו בבעיות שונות ורבות. זה טוב שיש לנו את ההתייחסות האידיאלית הזו שנמצאת בתורה ביחס ללידה. ברור שהתורה יוצאת מתוך רקע של בני זוג אמוניים שמאמינים שיש להם עוד שותף שלישי שזה בורא עולם והם חיים על רקע זה בימינו שלנו. ככל שהעניין של הילודה נדפס כעניין אישי של בני הזוג ברצונם הם יולדים ברצונם אינם יולדים. אז מטבע הדברים. הספרות אשר מטפלת בעניינים של הילודה מטפלת בבעיות אחרות ושונות לגמרי. למשל ניתן דוגמה. אם א נולד ולדמו הספרות עוסקת בשאלה האם לבלץ' נולד עמו באמצעות הורב האפוטרופסים הטבעיים יש זכות תביעה כלפי הרופאים הגנקולוגים אם הם התרשלו בתחזית בתחזית בחיזוי של מה שיכול לקרוא אם יוולד אותו עובר ואז זה מקנה זכות תביעה אם אכן הייתה רשלנות זה הכנס הוא תביעה כלפי הרופאים או הקינקולוגים שלא מסרו את המידע הנכון בזמן הנכון כדי שבני הזוג יחליטו אם הם רוצים להמשיך על את ההריון או להפסיק אותו. יש הבדל בין הגישה הכללית ובין הגישה ההלכתית. הגישה ההלכתית אומר אכן כן, כיוון שיש בפנינו היום מדע טכנולוגי מאוד מאוד מתקדם, מאוד מאוד משוכלל, אפשר בהחלט שבני זוג היוצאים לצורך נישואים ובעולם ההלכה והדעת זה שונה מאשר בעולם הכללי. כי בעולם הכללי כבר בני הזוג חיים ביחד ולכן הרבה פעמים יש בנפשות כבר נקשרות ויש קושי להחליט אם נמשיך או לא להמשיך. אבל ביציאות של בני זוג שהם מתנהלים על פי ההלכה הם אסורים עדיין לחיות חיים אינטאימים ואז קובעת ההלכה אם ברצונם לבצע בדיקת גנטית כדי לדעת אם מזיווג זה זה עלולים חלילה להיות ולדות פגועים עמומים אז היי בהחלט ההלכה מחייבת בדיקה כזו כדי למנוע את המשך הקשר ביניהם על נ שלא הסתווכו בעתיד ההלכה עושה עוד פשיעה קדימה הפסיעה הקדימה היא שאם לא נעשתה בדיקה כזו לפני הנישואים ואם עכשיו לאחר הנשואים נודע העניין הזה קיימת אפשרות אם ברצונם של בני הזוג להפרד כדי לא להסתבך בוולדות שעלולים לוולד עם בעלי מומים. זהו צעד נוסף שהלכה עושה. מה קורה אם נודע לאחר מכן? דהיינו לאחר שכבר יש הריון. האם מפסיקים את ההריון? תוצאה מכך שיש ולד שעלול ליוולד עמו. כאן עמדתה של ההלכה שונה מהעמדה הכללית. העמדה הכללית אומרת כן צריך לחייב את ההפסקת הריון. העמדה ההלכתית אומרת כך. ב-40 יום הראשונים שעדיין הכל מימי מותר להפסיק את ההריון. מכאן ואלך א' צריך קודם כל לבדוק את אב אתב אם הפסקת הריון לא עלולה לפגוע בבריאותה של האמא שזה ערך מאוד מאוד נעלה ביהדות שאם כן לא נכנסים סיכונים כאלה דבר שני או שלישי התפיסה הדתית אומרת שאם הדבר הזה נתגלה בהחור בהר מתקדם מה שנקרא שאז אולי האמא תיפגע על ידי על ידי ההפסקת הריון או גם אם אמא לא תיפגע על ידי הפסקת הריון בדרך כלל ההלכה מעדיפה שיוולד אפילו בן כזה עימום שמה לעשות כל המערכות גילו אותו באחור ולא שזה יוטלק כמעמסע על ההורים אלא היהודים כיהודים צריכים להיות אנושיים ולפתוח מוסדות מיוחדים לטפל ולהתמסר באנשים כאלה כיוון שיש בהם חיות יש בהם כוח חיים כלומר איננו מרשים הלכה לא מרשה ליטול חיים רק בטעמים של נוחות או כאב ותסכול בראותינו את האנשים האלה. כי אנחנו גם כואבים בשעה שאנחנו רואים הרבה בני אדם גדולים שהראו להם תאונות או מחלות לא עלינו והם נמצאים בתנאים מאוד מאוד מכאיבים כשרואים אותם. אסור שבגלל הכאב שלנו אנחנו נעודד או נשפע מכך שנשים קץ לחיים שלהם בטענה שהם לא התיזרו וסיפרתי לכם על מקרה שהתגלגל בבית המשפט בשלושה גלגולים אמא בערך קבת 78 80 שחלתה ו הרופאים אמרו שאין מזור לתחלויה והיא תתיישר ומחלה לא עלינו והבת אמרה טוב שבאמת ישימו קץ לחיי אמא שלה כדי שהיא לא תתייסר שמע זאת הנכדה לא ביטה של הבת אלא החיינית של הבת והיא הייתה בגיל הנערות הנערים והנערות שלנו הם בדרך כלל אצלהם חיים לא באפור אלא או לבן או שחור יש להם איזה מין תחושת צדק שתמיד הם נאבקים למען תחושת הצדק הזאת ואז אז היא פנתה לבית המשפט ואמרה אני מצטערת אני חושבת שהדודה שלי בגלל איסוריה שלה רוצה לשים קץ חי הסבתא ועם כל הכבוד אני לא יודעת אם סבתא הייתה מסכימה לדבר הזה כי הסבתא לא הייתה במצב שאפשר היה לשאול אותה ולמרות שהרופאים אמרו שהזמן שלה קצוב היא מתייסרת אז אמרה הנכדה לא אינני יכולים לשאול אותה ואני מתנגדת כי אני חושבת שהדודה שלי יותר מש חושבת על הייסורים של סבתא יותר חושבת על הייסורים של האמא וזה השפיע על בית המשפט ואכן באמת ואני מקצר במקום שלושה גלגולים נותן לכם שני גלגולים בסופו של דבר אספת את עורר וחיית עוד חמש שנים וכולי זאת אומרת יש משהו בטיאון הזה שלפעמים אנחנו מסתכלים על הסבל שלו, אבל נקודת ראות של הסבל שלנו אנחנו מדברים על הסבל שלו, אבל בעצם בתעת ההכרה אנחנו מונעים מהסבל שלנו ומרבים לדבר על הסבל שלו ולכן צריכים מאוד מאוד להיות זעירים בהתייחסות הזו. הבאתי רק דוגמה אחת מתוך דוגמאות רבות של ענייני עניינים שלטונים בספרות בענייני ילודה אשר לעניין הזה של מצורע מוציא שם רע. אז כאמור, היהדות מאוד מאוד מקדשת את הדיבור ככלי, כאמצעי, שמבטא את השכליות. אבל היהדות רוצה שהדיבור יהיה קשור עם שכליות, עם חוכמה ועם ערכים ועם מוסר. ולכן התורה עוסרת את הלשון הרע. את מוציא שם רע. עכשיו השופט ברק כתב באמת פסק דין יפה ונוגע ללשון הרע וכולי. עד כמה שזה פוגע. באדם שנגדו מדברים או מוציאים את דיבתו על כבוד האדם ועל זכותו לחירות וכולי וכולי. כפי שהוא יודע לכתוב ברמה השכלית וברמה האכתיבתית. אבל הוא דילמה. יש לנו דמוקרטיה והדמוקרטיה מקדשת את זכות הדיבור ואז הוא אומר אנחנו צריכים ליצור איזון בשני הערכים האלה הוא צודק השאלה איך יוצרים את האיזון הזה אז כמובן כאן זה נתון הרבה מאוד מאוד לשביטה מאוד סובייקטיבית של השופטים מתי לומר זכות דיבור ומתי באמת לומר לשון הרע או צעד שם רע וכולי זה מאוד קשה כי זה משתנה מאוד מאוד מעניין לעניין לסמוך רק על העניין הסובייקטיבי של השופטים אבל מורי ורבותיי תורת ישראל איננה הולכת בדרך הזו לשון הרע ברחילות נקודה לעולם הם אסורים ומבחינה זו אין זכות דיבור נקודה יש חובה לא לדבר אסור לדבר אלא מה נכון יש מה שנקרא נביאים והנביאים יוצאים בשצף קצף ומבקרים תופעות לא טובות בקרב המנהיגים בקרב החברה האם הם לא עוברים על מוזי שם רע קודם כל תהיה אתה מתאים לדבר קשות עצמך תחילה ואחר כך קשות האחרים כשאני לפעמים רואה במסך של המחשב איזשהיא תוכנית טלוויזיונית פשוטית הם גילויים ואתה שומע את הכתבים איך הם מגלגלים עיניים מגלגלים את הלשון על השחיטות הזו השחיטות הזו השחיטות הזו בא לי לשאול אתה מר שאין לנו להציץ בעולמך אישי ולדעת מה מצבך אני לא כל כך בטוח שאתה מן הסוג הזה שראוי להוכיח כלומר בשביל לעמוד בשער בת רבים לא עם זכות דיבור אלא עם חובת דיבור אני מוכן לקבל עיתונאים בשביל חובת דיבור אבל עיתונאים שעברו מבדקים אישיים באיזו רמה הם חיים מבחינה מוסרית אז צדיקים כאלה אני מוכן שיעמדו וידברו אבל כשני אומר נעשה בית ספר כזה אבל כל פנים דבר אחד ברור לא יעלה על הדעת שבני אדם אשר הם עצמם לא בסדר שיעמדו בגל גילו את הלשון מה אתם חושבים אנחנו הגדולים אנחנו כבר מבוגרים מבינים ויודעים שיש בזה הרבה הרבה משחק אבל הילדים שלנו הם כל כך חכמים הם מתייאשים מהמדה הזו אז עובדים עלינו בעיניים יודעים משחק לא טוב לא טוב שהדור הצעיר יחשוב שהעניין הזה של הבדיקות והחקירות הוא אך ורק נכס של כתבים שכל מקמתם זה הפרנסה שלהם, זה הרייטינג שלהם, לא כי הם ראויים לקח ברמה המוסרית האישית שלהם. אני זוכר ולא לנקור בשם למרות שאתם שאתם יודעים אולי למי אני מדבר, מישהו חדשות מאוד דיבר על סכום ענק שמקבל פלוני אלמוני בשירותי הציבורית כשהוא עצמו מקבל סכום אדיר טול קורה בין עיניך הרי כל העולם יודע שאתה מקבל סכום כזה איך אתה יכול לבוא בפיצור אחד שהוא דרמטית בשירות הציבורית פלוני מקבל כך וכך זה לא עובד ככה לכן אני אומר לשופט ברק אתה צודק צריך לעשות איזון קודם כל הבסיס הערקי ככה התורה אומרת ואז זה לא רק זכות דיבור זה חובת דיבור ואחרון אחרון חביב ממש בדקה האחרונה אפשר אפשר לנצח גם כן בדקה האחרונה גם בפנלים אז כן לא יודע כי אתמול אני באתי לפתוח רדיו בשביל לשמוע שות או משהו וואי איזה צעקות איזה דרמטיות כמעט ריחמתי עליו על הצעקות האלה אז לכן גם רב כמוני סופג ושומע דברים כאלה לא משנה רבותיי אנחנו נמצאים בדילמה גדולה מאוד מאוד כעת לפני יום הזיכרון אחלה למערכות ישראל מדוע לפנים עד להתגברות הטרור אז באמת החיילים שלנו נדפסו אצלנו מנשרים קלו ומעריות גברו ועמדנו והצדענו ואנחנו מצדעים להם והם רואים לכל הצדעה להרבה זמן לכאורה לאחרונה אנחנו נמצאים בדילמה משום שאבנו המרצים אשר כפי שאמרתי לכם קדשו את השפיכות דמים אנחנו מקדשים את החיים הם מקדשים את השפיכות דמים אתמול 180 190 בבגד אזרחים אזרחים בינם עצמם זה ככה דם נשפח ניגר ניגר מקדשים את השכוות דמים זה לא מערכה בזירה צבאית אלא פשוט הט וחלק הלל וזה יום יום יום יום ממש מקדשים את השכוות דמים אז אני אומר לכאורה אני אתם כולנו שנמצאים פה חס וחלילה מועמדים חס וחלילה בפני הטווחים האלה אז לכאורה מה ההבדל בין חייל ובינינו כולנו נוסעים את הלפיד של ההגנה על המורדת או במלחמה האחרונה שמיליון אזרחים למעלה מיליון אזרחים היו מרותקים ונתונים להתקפות של קדיוש אז לך קוראן מה הוא ההבדל בין חלי מערכות ישראל לחללים האלה ואין לי ספק שבציבוריות זה יעלה יצוב אבל מוריי ורבותיי טוב לדעת שהיהדות כבר תעוררה על כך לפני הרבה הרבה זמן ואמרו יש הבדל בין הגנה פסיבית ובין הגנה אקטיבית. כל מי שקופץ לשדה הקרב וממש מחרף נפשו למען אחרים קדוש יאמר לו. כי יש הבדל בין אם אני מותקף ואני מתגונן וזו הגנה פסיבית ובין אדם אשר יודע שכעת יש קרבות עצומים ויהיה לו קרבות עצומים חיזבולה והוא קופץ הבונקרים והוא הולך ונלחם. כך הם חיזבוה. כך הם הצבע המצרי. כך הם ערדנים לשעבר, כך הם אסורים על כל בונקר ובונקר וכנראה חלילה חלילה זאת תהיה המלחמה הבאה על כל בונקר ובונקר אלה גבורים אלה קדושים אלה תופסים ביהדות מקום שתמיד צריך לחלום להם כבוד לא לזמן זה אלא כמופת לדורות שבת שלבך עברנו עברנו את זה הגרות