כיצד משתלבת השכרות והליצנות עם ההודאה לה' על הישועה ביום הפורים?

טעמית 10 פעמית 10 ובלילה ליל פורים אנחנו בין אלו אשר מדקדקים להתחיל את מקרא מגילה רק לאחר את הכוכבים למרות התענית לא כאלו שאמרו שאפשר להקדים אלא כמו פרי חדש שדחה את השיטה שמאפשרת להקדים אלא כאמור רק אחרי צת הכוכבים. אבל חשובה מאוד מאוד היא ההקדמה של מהריץ בסידור עץ חיים לפורים. כדרכו בקודש לפני כל מועד ומועד מעריץ כותב הקדמה מאוד נאה כאשר מצביעה מהו מהותו של אותו יום. ומריץ מלקט כמה ספרים אבל הוא כותב כדלקמן בערב פורים תהינ רגליו קלות כאיילות לבוא לבית הכנסת בעוד יום כדי להתפלל מנחה וערבית סמח בישועת אלוהינו אשר געל משחת חיינו ודנו מיצר ממוות חיים ביום אשר חיברו היהודים לשלוט בהם ונהפוכו אשר ישלטו היהודים המשונאיהם ורוח נכון יחדש בקרבו להיכנס אהבת המקום ברוך ברוך השם בליבו ולקבל תורותיו ומצוותיו הן כל חדש באהבה וברצון כלומר בעצם הוא הולך ליום של תבונה ליום של הודעה ושבח ליום של קבלת עוד תורה ומצוות זה מה שעולה רב של מהרית ולכן הוא אומר על כן מצווה לרחוץ פניו ידיו רגליו בכל גופו ויבש בגדי ששון תפארת ועיקר לכבוד היום כלומר הוא מתייחס ליום בקדושה וכן ראיתי מילדותי זקני תורה מתעצפים לבנים שסים ושמחים לעשות רצון קוניהם לא כמו הבוערים בעם בזמן הזה הבאים להתפלל ערבית ולק בבגדי גולה כדרות ושחרות אשר הלך חשכים ואינו גלו ואני טמע מנשתנה הלילה מביום מבייום שביום לושים בגדי שמחה ולוחם בלילה כלומר כפי שאנחנו רואים שהוא מסתכל או תיחס לפורים כיום שבו האדם צריך לבוא בקדושה ובטהרה בשמחה פנימית בהתבונות בהודעה לשם יתברך וודאי ודאי כמה זה רחוק מאוד אותה אווירה של ליצנות והוללות אלא ממש רצינות ומשום כך עלינו לזכור בלילה עדיין אין חובת משתי פורים ולא משלוח מנות אלא הכל מתחיל רק ביום וביום אומר רבנו זהפרק שני מהלכות מגילה הלכה טו כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו ושותה יין עד שישתקר וירדם בשחרות וכתב המגיד משנה מחייב אם לבסומה בפוריה עד לא ידע בין ברוך מרדכי לערור המן ובשאר מקומות אמרו אין שמחה אלא בשר עד כאן לשון המגיד משנה ומורי מאיר מעיין פרק שישי מלכות יום טוב הלכה 20 שהשחרות אינה שמחה אלא חוללות ושכלות עיין שם ולפי כך כתב רבנו כאן עד שירדם כלומר לא חס וחלילה שחרות שבה יאבד אדם את דעתו ויתחיל להתולל ולהיות כמו שכל אלא הכוונה שירגיש קצת שהוא כבר כבד וילך לנוח וירדם ויחזור ויתעורר וישוב להיות כלי נאה להודות ולשבח לשם ובאמת שבשולחן ערוך בסימן תרצה ה אור החיים סעיף ב נאמר חייב איניש לבסומ בפוריה עד לא ידע בן ערור המברוך מרדכי אומר הרמה הגה ויש אומרים ואין צריך להשתקר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו וישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי כלומר, הרמה אשר אצלו בקות אסק הרבו לתולל ולהשתולל ולתחפש הוא זה אשר בולם יוצר בלימה ואומר אין צריך להשתקר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו וישן מתוך שישן אינו יודע בין ארור המן מרדכי אצלנו עוד יש איזשהיא ממרה אומרת שמנסים לומר בבית בזמן שותים נניח אחד אומר ערור המן וכל המסובים עונים ברוך מרדכי הוא אומר להם ברוך מרדכי והם עונים אורמן וטוחף בדחיפות הם כבר מתבלבלים אז אומרים זהו עד כאן תחום השתייה ואילו הרמה אומר אפילו גם לא כבר לפני כן קצת שתית יותר מלמודך לך לישון ובזמן השנה בין כך אתה לא יודע בין ארוך המן לבין ברוך מרדכי בין כך ובין כך אנחנו מבינים שבעצם השתייה יותר מלימודו נועדה לא חס וחלילה להשתקר במובן שלתהולל ולהיות סכל כי מה איך הוא יודע לשם איך הוא ישבח לשם אם הוא כבר חולל ושכל אלא הכוונה היא שלגרום לכך שאדם כבר מתחיל להתבלבל בהערכות ארור המן ברוך מרחי ואיננו רות ולא זר איך אחים רחוקים מתורה ומצוות, מתבלבלים כבר בין הגויים ובין היהודים. מי צודק במאבק על ארץ הקודש? מי נחשב כובש? מי נחשב אכזר? מי לא נחשב? זה בלבול ערכים. זה הבלבול בין ערור המן ובין ברוך מרדכי. וזה בא מתוך אסתר, מתוך אי טיפוח של תודעה אמונית ערקית, אלא ניסיון. ליצור איזשהו דפוס חיים על פי שכל, על פי הומניות, אוניברסליות, תוךלמות מן התנ"ך, מהיחוד היהודי. אלה הם הבעיות של ארוח המנון ברוך מרדכי כשהם מטשטשים. אז בכוונה שותים קצת כדי לבוא לומר ראה גם ראה. כשאדם לא שומר על שכלו הזך והטהור, לאן הוא יכול להגיע? זו המטרה של השתייה הזו. אבל שמחה ברור. אבל לא מעבר לזה. ולכן מנעים ויפים הדברים של הרב עודסף שהוא אומר לאור האמור יש להזהר ולהזהיר ששמחת פורים תהיה שמחה של מצווה על טהרת הקודש מתוך לימוד תורה כי פיקודי השם ישארים משמחי לב ומתוך שירות ותשפחות להשם יתברך ולא יעשו חס ושלום שמחה שלחוק וקלות ראש וליצנות או כמו שאמרו חז"ל כל ליצנות אסורה מלבד לצנות על עבודה זרה ובוודאי שאין להקל באיסורי תורה חמורים אלו לצורך שמחת פורים אם כן אנחנו רואים כמה שבאמת גדולי ישראל נתנו את הדעת לשמחה של אמת לא כמו המנהג המתגלגל וצובר תאוצה אפילו בין שלומי אמוני ישראל מוסיף הרב יוסף ולכן ראה שהמנהג שנהג הוא בחמה ישיבות לעשות רב פורים אשר כתוב ליבו ביין אותו רב פורים משמיע דברי לעק והיטול על ראשי הישיבה תוך כדי בזיון תלמידי חכמים הוא מנהג רע מאוד ויש לבטלו קליל ומצווה למחוט בידם עד שיבטלו מנהג זה ואסור לשתתף מושב לצין זה זוכר אני כשעדיין הייתי נער וראיתי רב פורים בישיבה ניגש לרב צדיק זכור רוחה רב תלמיד חכמים צדיק וזה היה בליל פורים הכין אותו רב פורים הכין כמויות אדירות של כובעטמבל בא הוריד מעל ה מעל אותו רב צדיק את המגבעת ושם עליו את הקובע טמבל ואמר לו ביידיש נוח המול עוד פעם אומר כן וכך עוד כובע טמבל נוח אמול נוחמול עד שעשה לו מגדל של כובעי טמבל כדי כאילו כדי לבטא כמה הוא טמבל בריבוע בעשרות עשרות וכולי זה הרי בושה ניפוץ של כבוד התורה וכל זה מוצא את עצמו כביכול תחת שמחת פורים לא כאלה חלק יעקב אלא כאמור הדעת ההתבוננות ההודעה לשם והבנת התכלית של השחרות במרכאות שנתנו לנו ולא מעבר לזה רבי חניה O