שגג ואכל טרם הפרשת חלה- האם יש להפריש חלה מן הנותר?

שאל השואל הוא אומר שאשתו שכחה להפריש חל ואהבתה לחמניות משני קילו קמח. כלומר זה שיעור שחיה בהפרשת חלה. כשיעור שחיה בהפרשת חלה הוא מגבין חומש או שני שני קבים פחות חומש שהיו עומדים אותו בקילו 6 ש6 ש6 וכאן יש שני קילו כלומר חייב בהפרשת חלה והיא שכחה להפריש חלה האם ניתן להפריש חלה לאחר האפייהם בברכה והתשובה כן כי יש שני מועדים שבהם מגיע המגיעה אצל חיוב ראשית עריסותיכם כלומר בזמן שזה התחלת עיסה, מים וקמחאשית הפיכת לעיסה. אז זה הרגע שאם יש כבר צבות כזו פלוס שיעור אז מתחייבים בהפרשת חלה ואסור לאכול בלי להפריש חלה. אבל אם לא הפריש בזמן הראשית על יסודכם, אז בזמן הפיכתה ללחם חייבים להפריש תומות א להפריש תחלה ואפילו יתרה מכוח אם הוא לשחות פחות מכשעור אבל עפה וכל הפיטות צרף אותם בסל והדי והגיעו לכד כשיעור אז חייב בראש התחלה כלומר לא רק עיסה שהיה בשיעור ששכח והפריש לא הפריש בזמן העיסה חייב בזמן אפייה. אלא גם אם בזמן העיסא עדיין לא היה חיוב כי בכל עשא היה פחות מקשה אור. אם הוא עבר את הפיטות וצרף אותם לסל אחד, הסל מטרפן וחייבים להפריש ובברכה. אבל כאן השאלה שנשאלה היא כדלקמן. מכיוון שאכלנו כבר חלק מהלחמניות ואין אנו יודעים האם הכמות שנשארה מחילה קילו 66 ש6 האם ניתן להפריש במצב כזה חלה והם יש לברך והייתי מלטש את השאלה הזו יותר אכלו מהלחמניות האלה בלי שיפרישו חלה ועכשיו כבר אין קילו ש6 לא ספק בוודאות אין יש קילו הם אפלו קילו 200 שיש כאלה שמחמירים להפרש מהם חלה הקילו נשאר 750 גרם כן בכוונה אני מקטין האם יש חובת הפרשת חלה בברכה או לא זו השאלה ובכן תענו דעתנו יש חובת הפרשת חלה ובברכה למה כי החלה הפרשת חלה הופרשה הושבותה להפרשת תרומות מעשרות. מה תרומות מעשרות? כל עוד לא הפרשו התרומות מעשרות. הגיוול הוא טבל ואסור באכילה. כך חלה או עיסה או פיטות שיש בהם כשיעור, הם כל עוד לא הפרישו מהם תומות מעשרות. א לא הפרישו מהם מתחלה הם כמו טבל ועסורים באכילה. ואם כן נבוא ונראה ממתי העיבולים שלא הפרשו מהם תרומות מעשרות, ממתי הם אסורים באכילה? כל עוד לא רשומם תרומות מעשרות? בשעה שנגמרה מלאכתן אז הגיעו לחיוב וכל עוד לא הפרש שמות מעשרות זה טבל ואסור וממתי החלה חייבת בהפרשת חלה שאם יאכל בלי הפרשת חלה הוא יעשר תשובה מאז ראשית אריסותיכם מאז שהיא מתחילה להיות עיסה ואז אפייתה במהלך כל הזמן הזה כבר נוצר החיוב אלא שבהפרשת חלה להבדיל מהפרשת אומות מעשרות בנוסף לעניין הזה ששעת החיום היא מעת הפיכתה של העיסה לעיסה הקמח עם המים הופך להיות עיסה ואז נוצר חיוב בנוסף לכך יש תנאי חשוב מאוד הוא השיעור אם אין שיעור אין חי שוב אם למשל אדם לשילו קמח עם מים איננו חייב בפרשת חלה אף שיש לנו עיסה ואף שעפה ויאכל והוא לא יעבור על שום איסור כיוון שאין הפרשת חלה בנסיבות כאלה יוצא שאצל החלה יש שני דברים שמרכיבים את החיוב גם היות הקמח והמים וגם השיעור. ולכן אין פלא שהיו מן התנאים שרצו להשוות את ה להשוות את העיסה שאין בה כשיעור ורק אמיותה כשיעור להשוות אותו ליוול שטרם נגמרה המלאכה. אנחנו מוצאים במסכת חלה בתוספתא פרק ב' הלכה חמישית נאמר כך חצי קו חיתין וחצי קו שעורים וחצי קו כוסמין נוטל מן הכוסמין אמר רבי אליעזר בן יעקב הנוטל חלה מן הקו כלומר אם אין לנו כשיעור עיסה שזה שני קבים פחות חומש אלא רק קו הנותן חלה הנוטל חלה מן הקו למה הוא דומה לתורם תבואה שלא הביאה שליש מה דינו של אדם שתורם תבואה שלא הביאה שליש ההפרשה לא שווה כלום כי עדיין לא הגיע לכלל חיוב שאין תרומתו תרומה וחכמים אומרים למה דומה הנוטל חלה מקו שכאמור זה לא שיעור בכלל תורם פירות שלא נגמרה מלאכתן שאין תרומתו תרומה אז לכאורה מדברי שניהם נתן לבוא לומר שבחלה יש שני מרכיבים לחיוב גם היותה עיסה או פת וגם שיעורדי צירוף שני המרכיבים האלה אין חיוב ואז אין התרומה לא תרומה אלא מאז נוצר החיוב וכל האוכל מעישה או פת שכבר יש בה שיעור בלי הפרשה אז הוא עובר על איסור לפני כן הוא לא עובר על איסור דעקה באותה תוספת הנאמר חזרו לומר רבי אליעזר בן יעקב חכמים לא כך ולא כך שהרי הקו הזה מצרף הוא עם אחרים כלומר ההשוואה הזו שעיסה שהיא קב היא דומה לתבואה שלא הביאה שליש או לפי חכמים לתבואה שלא נגמרה מלאכתם ההשוואה הזו לוקה בחסר למה כי בתבואעה שלא הביאה שליש לא יועיל שום צירוף בעולם תמיד ההפרשה לא שווה כלום כי עדיין בכלל בכלל לא הגיעה לחיוב אבל בחלה אם יש עיסה שזה מרכיב אחד של החיוך פלוס מרכיב שני שזה השיעור אם אדם אם יש לאדם קו עיסה ואחר כך עוד קו עיסה כגון קיבל רק קו עיסה ורש ועדיין לא אכל ועכשיו קיבל קו עיסה נוסף ולש עכשיו כבר יש לו שני קבים בוודאי וודאי שהוא חייב למרות שבזמן הלישה של כל קו וקו לא היה לו יותר מקו אבל כיוון שעכשיו הוא כבר צרף אותם ביחד על ידי הסל, אז עכשיו הוא חייב. וזה לא כמו תבואה שלא הביאה שליש ולא כמו תבואה שלא נגמרה המלכה. זו הערה מאוד נכונה. למרות הכל יש בדברים אלו שבתוספתה כדי ללמדנו שאם אין שיעור בחלה אדי אין חי חוב למרות שהיא עיסה אבל משעה שיש שיעור אז יש חיוב כי נוצר כבר האיסור איסור אכילה בלי הפרשת חלה כמו טבל ממש כמו טבל ואז רבותיי מה דינו של טבל אשר חלקו נאיכל בלי הפרשת תרומות מעשרות האם מותר לאכול את יתר הטבל בלי להפריש תרומות מעשרות חלילה חלילה במיוחד שבטבל אין שיעור בכלל, לא שייך עניין של שיעור אז אם כן מאחר וצריך לתקן כל אכילה ואכילה אז ודאי שבטבל הוא צריך להפריש אלא שגם אצל חלה מן הרגע שיש עיסה וגם יש לנו את השיעור נוצר כבר שם של טבל על אותה על אותה העיסה עכשיו גם אם אכלו בטעות חלק מן העיסה ונשאר אמר לנו חלק מןעיסה שהוא כבר לא כשעור העובדה שהוא היה כבר כשיעור פלוס אותו עיסה הוריד או ירד שם של טבל על אותה עיסה ועכשיו כל חלק וחלק שבא טעון תיקון אז גם אם אכלו בטעות את החלק שחלק מן הטבל צריך להפריש את החלק השני ובברכה כי שם של טבל כבר ירד העל זה ובאמת רבותיי כמו שאנחנו אומרים בהלכה שאם הוא לש רק קו אחד של עיסה כי לא היה לו יותר ואחר כך לש עוד קו אחד של עיסה וצרף את הפיטות ביחד של שני הקבים שהוא חייב שזה דבר נכון הרי ההלכה קובעת שאם אדם הפריש חלה מכו אחד של עצה ואחר כך הפריש חלה מקו שני של עיסה מה שהפריש לא מועיל כלום. כך נקרא בהלכה גם בהרמב"ם גם בשולחן ערוך כי הוא הפריש מפתור מדבר שעדיין אין סיוב. ועכשיו אם הוא מצרף את שתי העיסות ביחד לחש הפריש חלה מן הקו וחלה מן הקו ויש שיעור בשתי העיסות הללו חייב להפריש מחדש כי השיעור מוריד את האיסור את שם של טבל ואז הוא חייב חייב להפריס יוצא איפה שהשיעור בנוסף לעיסה מוריד שם של טבל על על העיסה וחייבת תיקון ומשום כך כאמור גם אם חלק מנעיסה נגנב נאבד קלה נאכל ועכשיו נשאר הנותר מאחר והגיע לכלל חיוב והתגשם שני המרכיבים גם עיסה וגם שיעור חייב לתקן את השא כי הוא טבל מחר ואסור לו לאכול אותו בלי תיקון התיקון הפרשת חלה ובברכה רבי חני