האם יש להעלות לתורה דווקא עם הארץ לקריאת התוכחה?

היש לחשוש שאם יעמוד תלמיד חכמים לקריאה עלולות הקללות ח"ו להתקיים?

האם אין לברך ברכות התורה על התוכחה מאותו חשש?

האם קורא התוכחה חייב לשנות מהכתוב ולכנות בגוף נסתר או להקפיד שלא יעמוד מולו מישהו שכאילו מקללו?

האם לתרגום התוכחה יש השפעות חיוביות או שליליות על הציבור?

תגיות

26/05/08 כ"א אייר התשס"ח

מקור זה עוסק בשאלה האם לתרגם את קריאת התוכחה בציבור. הוא סוקר את המנהגים השונים, תוך התייחסות למקורות תלמודיים ופסיקות הלכתיות שונות. הדיון בוחן את החששות מפני השפעת התוכחה על הציבור ואת ההשלכות האפשריות של הבנת הקללות. המקור מדגיש את המנהג התימני לתרגם את התוכחה, בניגוד למנהגים אחרים, ומסביר את הסיבות להבדלים אלה. הוא בוחן את ההשפעה של ספרי מנהגים וקבלה על שינוי המנהגים, ואת החשש שהקורא את התוכחה יביא את הקללות על עצמו או על אחרים. לבסוף, המקור מציע לקרוא את התוכחה בהכנעה ובאהבה, תוך הבנה שמטרת הקריאה היא להכיר בחטאים ולשוב בתשובה.

קובץ שמע - מלא

מסמך תדרוך: ניתוח מקורות בנושא קריאת התוכחות

מסמך זה מסכם את הנושאים והרעיונות המרכזיים העולים מתוך קטע המקור שסופק, העוסק במנהג קריאת התוכחות בבתי הכנסת, בדגש על שאלת תרגומן וההתייחסות השונה לנושא בעדות ישראל השונות, ובפרט בקרב יהודי תימן.

נושא מרכזי: הדילמה סביב קריאת תרגום התוכחות והסיבות למנהגים השונים בעדות ישראל.

נקודות עיקריות:

המקור התלמודי וההתייחסות ההלכתית:

הקטע פותח בהזכרה של פרשיות התוכחה שבספר ויקרא ובספר דברים, ומיד עובר לדיון בגמרא (מסכת מגילה) בנוגע לפסוקים בתורה ובנביאים ש"נקראים ולא מתרגמים" לעומת כאלו ש"נקראים ומתרגמים".
המשנה במסכת מגילה מציינת דוגמאות לפסוקים שאין מתרגמים (מעשה ראובן, מעשה תמר, הגד השני, ברכת כהנים, מעשה דמדמנון) ולנושאים שמפטירים בהם (מרכבה, הודעת ירושלים).
הגמרא (מגילה לב ע"ב) מביאה ברייתא הקובעת ש"קללות וברכות נקראנו מתרגמים". הגמרא מנמקת זאת בחשש ש"דעת הציבורה כמשמרן" - כלומר, אם לא יתרגמו את התוכחה, הציבור לא יבין את חומרת הדברים ועלול לזלזל.
נימוק נוסף שמובא בגמרא (בשם רש"י) הוא החשש שאם יבינו את הקללות במלואן, עלולים להגיע ליאוש ולומר "טוב להנות מן העולם הזה בכל רצוננו הילסופנו לענש", ולכן עדיף שלא יבינו לגמרי כדי שלא יעבדו את השם מתוך פחד ("מראה") אלא מתוך אהבה. רש"י מתאר זאת כ"דברים נפלאים מאוד".
למרות החששות, הברייתא קובעת שיש לתרגם את הקללות והברכות.
הרמב"ם, בהלכות תפילה, מונה את הפסוקים שאין מתרגמים, ומשמע מכך שכל השאר, כולל התוכחות, כן מתורגמים. גם רב סעדיה גאון פירט את הדברים המתורגמים, ומשמע מכך שהתוכחות בכלל זה.

המנהג בתימן והשינויים בו:

בעל "מהרי"ת" (רבי יחיא צאלח) מציין שהמנהג הפשוט בתימן היה שמתרגמים את התוכחות. הוא יוצא נגד ניסיונות של "מחדש" (אנשים חדשים שהגיעו) שלא לתרגם את הקללות, וקובע שזו טעות ושיש לתרגם.
למרות זאת, מציין הכותב שבימינו ישנם חלקים רבים בתימן שאינם מתרגמים את התוכחה. הוא מייחס זאת להשפעה גוברת של ספרי מנהגים וסידורים שהגיעו לתימן מעדות אחרות (אשכנזים וספרדים), אשר גרמו לחשש גובר מפני קיום הקללות אם יובנו. הכותב מציין שלא ראה ולא שמע על חשש כזה בעבר בתימן.

השפעות מספרי קבלה ומנהגים אחרים:

מובא בשם האר"י (רבי יצחק לוריא) שלא להעמיד "עם הארץ" לקריאת התוכחה ולא תלמיד חכם, משום שאם תלמיד חכם קורא, הדבר עלול להתקיים. לעומת זאת, דבריו של עם הארץ נחשבים פחות משמעותיים.
עוד מובא בשם האר"י שנהג לקום בעת קריאת התוכחה ולברך (על אף שבמקומות אחרים נהגו שלא לברך על הקללות), כדי להראות שמקבלים את הכל באהבה. הכותב מציין שלעתים מוסרים בשם האר"י דברים סותרים.
הכותב מציין שבספר "שערים המצויינים בהלכה" מובאים פוסקים רבים, רובם מקהילות אשכנזיות, שהעירו הערות שונות בנוגע לתוכחות.
ישנן דעות בשו"תים שונים המתירות לקרוא את התוכחה בלי ברכה (שו"ת שואל ומשיב, מחנה חיים), בעוד שהגאון מרשוגר (בעל "חלקת שלמה") יוצא בחריפות נגד מנהג זה ומביא ראיות ממסכת סופרים שרק הראשון והאחרון מברכים.
בכל זאת, הדעה הרווחת היא שיש לברך גם על הקללות כדי להראות שמקבלים את הייסורים באהבה. מובאות דעות נוספות משו"תים ("בני צדק", "אם יצחק", "חל עזר") בנוגע למנהג זה.

מנהגים נוספים הקשורים לקריאת התוכחה:

מובא בגמרא (שבועות לו ע"א) עניין אמירת דברי קללה בלשון סגי נהור ("יקחה אלוהים אותך" נאמר כ"יקחה תי רב קענה כמדרי תימר המתים קדנן"). מכאן לומד הכותב שבעת קריאת התוכחות, אין לעמוד מול הקורא כדי שלא ייראה כאילו הוא מכוון את הקללות כלפי מישהו באופן אישי.
נאמר שהקורא חייב לומר מילה במילה את הכתוב בתורה, אך דרך לימודו צריכה להיות באופן שלא ייראה כאילו הוא מכוון על מישהו ספציפי.
היו מקפידים שבעל הקורא יעמוד לבד, ולא יעמוד או ישב מולו אף אחד בזמן קריאת התוכחה.
היו חששות שאם תלמיד חכם יעלה לתוכחה, הקללות יתקיימו, ולכן העדיפו שעולה עם הארץ. הכותב רואה בחששות אלו השפעה של ספרי מנהגים וקבלה שהגיעו לתימן, שגרמו לפחד מהתוכחות.
ישנה דעה בשו"ת "מחזל עזר" שנכון שהבעל קורא בעצמו יעלה לתוכחה ולא אדם אחר, מחשש שהקורא יהפוך לסוג של "שעיר לעזאזל".

הדעה הרווחת בקרב יהודי תימן הקדומים:

הכותב מדגיש שבקרב אבותיו בתימן, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". כל אחד מהציבור, הגדול שבקהל, היה עולה לתורה וקורא את התוכחה מילה במילה, בהכנעה, ולעיתים בקול חלש אך לא מעבר לכך.
הם שמעו את התוכחה בהכנעה ותרגמו אותה, מתוך הבנה שאין להם על מי להישען אלא על אביהם שבשמיים. זו הייתה המטרה העיקרית של קריאת התוכחה.

המצב כיום:

הכותב אינו מתפלא שגם בחלקים מסוימים של תימן בטל תרגום התוכחה, ובימינו, עם המגעים בין העדות השונות בארץ, ישנו חשש בקרב אנשים לעלות לתוכחה פן יחשבו אותם למקללים או למקוללים.
הכותב מסכם שאדרבה, יש מצווה לקרוא את התוכחה בהכנעה, וזוהי העיקר, והקדוש ברוך הוא "אינו מעשה רצו רבי ח'".

ציטוטים מרכזיים:

"קללות וברכות נקראנו מתרגמים שואלת הגמרא פשיטה מהו דתמה נחוש דלמפיגדעת דציבורה כמשמרן שלא לחוש היה עולה בדתנו שאם יקראו את התוכחה עם התרגום אדיי הציבור לא היה עומד..."
"כלומר היה עולה דעתנו שלא לתרגם כדי שלא כל כך יבינו את מה שכתוב כי אם לגמרי יבינו את מה שכתוב אולי יגידו ככה אם כבר המצב הוא קטסטרופלי כזה אז החולשתו כי מחר נמות אפשר לעשות הכל בין כך זהוסופנו זה פיגדת אחרי דעתם ואילו שהיה החשש שהם יעשו מראה זה לא עבודת השם טובה שעושים יראה מפחד רוצים שעבדו את השם מאהבה ולא מראה בין כך ובין כך למרות החששות האלה הבריתה קבעה שקללות וברכות קוראים אותם ומתרגמים אותם..."
"כלומר הוא אומר ש המנהג הפשוט בתימן היה שמתרגמים את התוכחאות אלא שמחדש כלומר חדשים מקרוב באו רצו שלא לתרגם הקללות ומעריץ קוב לטעות ובזה הוא סגר עניין מבחינתו שצריך כן לתרגם את התוכחה."
"אנחנו מוצאים בימינו זה לא קצת זה הרבה הרבה חלקים מתימן שאכן באמת לא תרגמו ונראה הדברים שזה השפעה הולכת גוברת של אותם ספרי מנהגים סידורים וסברי מנהגים שהגיעו לתימן אשר לאט לאט הגבירו יותר את הכיוונים והחששות שאם קוראים דברים רעים אולי חס ושלום הדברים האלה יתקיימו ואין חששות שמה זה יתפוס ולכן לא תרגמו לא ראיתי לא שמעתי כדי שפחות יתפסו בדברים האלה..."
"אבל כן שלא לא זה מעל ומעבר לכל משמעות קריאת התורה אומרים אותה מלא מלה ואדרבה צריך שיהיה כמו שאומרים הכנעה ופחד זה פחד זה לא שעכשיו כולם בורחים ממנה אל תהיה מול הקורא שזה לא יהיה מכוון עליך תיזהר אל תעלה תלמיד חכמים כי זה יתקיים תעלה עם הארץ שלא יתקיים אלה הם חששות אחרי בקשת המחיבה חוקים מציאות ראינו מה שאומר רש""י איך הוא מפרש את הגמרא מסכת מגילה שאנחנו לא מעוניינים שעשו את זה מראה אלא מאהבה ראינו שצריך אדרבה לברך על התוכחות כדי לקבל את התוכחה הזו באהבה ולא עברו זה כתב שאלות ובבות מחזל עזר שם ומטעם זה נכון שיעלה דווקא הבעל קורא בעצמו ולא אחר הנה כבר פחדו שמישהו אחר יעלה אלא רק הבעל קורא הפך להיות כביכול חס ושלום השעיר לעזזל שהוא יקרא את התוכחות. כבר כל אחד אומר לא אני, לא אני, לא אני. כל אחד כאילו חץ וחלילה חשב שאם הוא קורא את התוכחה הוא הלא בסדר, הוא המקלל, הוא זה. אז בין כך יש בעל קורא, הוא מקצועי, הוא מקבל כסף שהוא יאמר את הדברים האלה. כל אלה מורי ורבותיי, חששות שבאו מבתי מדרש של אחינו משכנבים, חברו לספרדים, באמצעות צידורים וספרי מנהגים וספרי סוד. זה הגיע לתימן."
"ולכן אב שודי תימן כולם כולך יפה ראייתי ומוום אין בך כל אחד עולה לתורה גדול שבציבור עולה וקורא את התוכחה וקוראים את התוכחה לא במרוצה אלא מילה במילה בהכנעה ויש אומרים בכל חלוש אבל לא מעבר לזה אלא כולם אומרים את זה שומעים את זה בהכנעה ומתרגמים אדרבה ואדרבה שידעו שיבינו שיקנעו וידעו שאין לנו על מי לשאן אלא על הבינו שבשמיים זו העיקרה של זה תחליטה של כל הקריאת התוכחה..."

מסקנות:

הקטע מציג תמונה מורכבת של התפתחות מנהגי קריאת התוכחות בעם ישראל. בעוד שהמקורות התלמודיים מצביעים על חובת תרגום התוכחות לצורך הבנת הציבור וחיזוק האמונה, התפתחו עם השנים חששות שונים, בעיקר בהשפעת ספרי קבלה ומנהגים מעדות אחרות, שהובילו חלקים מהציבור להימנע מתרגום ואף לפתח חששות שונים סביב זהות העולה לקרוא את התוכחה.

הכותב מדגיש את המנהג המקורי של יהודי תימן, שהיה לקרוא ולתרגם את התוכחות בהכנעה, מתוך הבנה שזוהי תוכחה מאת הבורא ויש לקבלה באהבה. הוא רואה בשינויים שחלו בתימן בהשפעת מנהגים חיצוניים סטייה מהמסורת המקורית.

הנושא מעלה שאלות חשובות על היחס שבין הבנה שכלית של הטקסט לבין ההשפעה הרגשית והרוחנית שלו, ועל האופן שבו מסורות ופרשנויות מתפתחות ומשתנות בקרב קהילות ישראל השונות.

Question1

מדוע ישנו דיון בשאלה האם לתרגם את התוכחה או לא?

Answer1

הדיון סובב סביב החשש שאם הציבור יבין היטב את משמעות הקללות הכתובות בתוכחה, הדבר עלול להוביל ליאוש, חולשה ביראת שמיים, ואפילו להתנהגות לא מוסרית ("כי מחר נמות"). לעומת זאת, יש הטוענים שתרגום התוכחה הכרחי כדי להפנים את המסר ולחזור בתשובה מאהבה, ולא מתוך פחד.

Question2

מה הייתה דעת חז"ל בנושא תרגום התוכחה, כפי שמובא בגמרא?

Answer2

הגמרא במסכת מגילה דנה בשאלה האם קללות וברכות צריכות להיקרא ולתורגם. הברייתא קובעת שכן מתרגמים קללות וברכות. החשש העיקרי היה שדעת הציבור תתפוגג אם ישמעו את הקללות. הדעה המקובלת היא שחרף החששות, יש לקרוא ולתרגם.

Question3

מה הייתה דעת הרמב"ם בנושא תרגום התוכחה?

Answer3

הרמב"ם לא הזכיר במפורש את עניין תרגום התוכחות, אך בהלכות תפילה הוא מנה את הפסוקים שאין מתרגמים, ומכך משתמע שכל השאר כן מתרגמים.

Question4

מה היה המנהג בתימן בנוגע לקריאת התוכחה, וכיצד הוא השתנה?

Answer4

המנהג הפשוט בתימן היה לתרגם את התוכחות. אולם, עם הזמן חדרו השפעות חיצוניות בדמות ספרי מנהגים וספרי קבלה, שגרמו לחשש מפני התגשמות הקללות, ולכן בחלקים מתימן חדלו לתרגם.

Question5

מהו החשש העומד מאחורי העדפת העלאת עם הארץ לקריאת התוכחה?

Answer5

החשש הוא שאם תלמיד חכם יעלה לקרוא את התוכחה, הקללות עלולות להתקיים, משום שיש משמעות מיוחדת לדברים היוצאים מפיו של תלמיד חכם. לעומת זאת, דבריו של עם הארץ פחות "תופסים".

Question 6

מה היו דעותיהם של פוסקים אשכנזים בנושא הברכה על התוכחה?

Answer6

ישנם פוסקים אשכנזים שהביעו הסתייגות מקריאת התוכחה עם ברכה. יש הסוברים שיש לברך רק על ההתחלה והסוף של קריאת התוכחה, כפי שהיה נהוג בעבר.

Question 7

מהי משמעות האיסור לעמוד מול הקורא בזמן קריאת התוכחה, ומדוע חשוב לקרוא את התוכחה מילה במילה?

Answer7

האיסור לעמוד מול הקורא נועד למנוע מצב בו ייראה כאילו הקורא מכוון את הקללות כלפי אותו אדם. קריאת התוכחה מילה במילה, בהכנעה, מדגישה את חשיבות קבלת הדין ואת ההבנה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

Question 8

מהו המסר העיקרי העולה מהמקור לגבי קריאת התוכחה?

Answer 8

המסר העיקרי הוא שיש לקרוא את התוכחה מתוך הכנעה ויראת שמיים, ולהבין שהמטרה היא חזרה בתשובה מאהבה, ולא מתוך פחד. על אף החששות הקיימים, חשוב להבין את המסר של התוכחה וללמוד ממנו. ויש לשאוף לקרוא את התוכחה בהכנעה, לקבל את הקללות באהבה מתוך הכרה בחטאים ולדעת שיש לשפר את דרכינו.

Full text

אמנם התוכחה של בחוקותיי אחרינו אבל עדיין התוכחה של כי תבוא לפנינו בשנה ושנה אנחנו חוזרים לקריאת התורה ובין היתר על התוכחות וכל פעם חוזרת מחדש השאלה האם לתרגם את התוכה או לא או כבר התייחסנו בעבר לעניין הזה ונחזור ונתייחס בגלל עוד כמה דגשים שאנחנו רוצים להדגיש בעניין זה ובכן בגמרא במשנה במסכת מגילה שנו מה הם הפסוקים שהם נקרים ולא מתרגמים מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם מעשה תמר נקרא ומתרגם יש כאן פסוקים שהם מן התורה יש כאן פסוקים מן הנביא כי היה דרכם לתרגם את התורה ולתרם את הנביא מעשה הגד הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם ברכת כהנים מעשה דמדמנון נקראים ולא מתרגמים הם מפטירים במרכבה ורבי יהודה מתיר רבי אליעזר אומר אין מפטירים בהודעת ירושלים זוהי המשנה רבנו הביא אותה להלכה אבל לא הוסיף יותר והנה אנחנו מוצאים בגמרא מגילה תכה עמוד ב'ו ברייתה ובברייתה נאמר קללות וברכות נקראנו מתרגמים שואלת הגמרא פשיטה מהו דתמה נחוש דלמפיגדעת דציבורה כמשמרן שלא לחוש היה עולה בדתנו שאם יקראו את התוכחה עם התרגום אדיי הציבור לא היה עומד וכך מרוב הפחד או מרוב ה הקללות שערי התרגום הוא גורם להבנה לתובנה יותר של מה שכתוב אז כדי שדעתם של הציבור לא תתפוגג היה על בדעתנו לא לתרגם מה לומר לנו שכן תרגמים אזרות ועונשים נקראים תרגמים שיתה מהו דתמה נחוש דלמה את ולמער מראה כמה שמרה שלו חומר ראשי מראה של קלרות ואין לי לשמיים געתיו יחלוש דעתם כשישמעו שהיו נענשים ו אמרו טוב להנות מן העולם הזה בכל רצוננו הילסופנו לענש אומר רשי דברים נפלאים מאוד כלומר היה עולה דעתנו שלא לתרגם כדי שלא כל כך יבינו את מה שכתוב כי אם לגמרי יבינו את מה שכתוב אולי יגידו ככה אם כבר המצב הוא קטסטרופלי כזה אז החולשתו כי מחר נמות אפשר לעשות הכל בין כך זהוסופנו זה פיגדת אחרי דעתם ואילו שהיה החשש שהם יעשו מראה זה לא עבודת השם טובה שעושים יראה מפחד רוצים שעבדו את השם מאהבה ולא מראה בין כך ובין כך למרות החששות האלה הבריתה קבעה שקללות וברכות קוראים אותם ומתרגמים אותם ורבנו לא הביא את זה מסיבה פשוטה כי בפרק 12 מהלכות א תפילה הלכה 12 מנה את כל אלו שלא מתרגמים משמע שכל השאר מתרגמים לכן גם כן רבנו סעד הגאון פרט את כל הדברים המתארגמים וממילא השאר כבר יודעים שאינם שהם נקרים והם מתרגמים. אלא מה? שאנחנו מוצאים בדברי מהרית שהוא מאיר ערה. הוא אומר שבאמת הקללות והברכות נקרים תרגמים. וכן המנהג פשוט ומחדש רצו קצת שלא לתרגם הקללות וטעותו. כלומר הוא אומר ש המנהג הפשוט בתימן היה שמתרגמים את התוכחאות אלא שמחדש כלומר חדשים מקרוב באו רצו שלא לתרגם הקללות ומעריץ קוב לטעות ובזה הוא סגר עניין מבחינתו שצריך כן לתרגם את התוכחה נשאלת השאלה מה קרה שבכל זאת חלקים מיהודי מן שבכל זאת אינם מתרגמים אצל שאר העדות אנו לא מדברים על תרגום כי כבר בטל התרגום של כל השנה אבל אבותינו בתימן על כל מרחבי תימן החזיקו בתרגום מחזיקים בתרגום עד עצם היום הזה ואם כן מה קרה שגם בתימן מה שקרה מהריץ שזה אנשים קרוב באו וקצת רצו שלא לתרגם אנחנו מוצאים בימינו זה לא קצת זה הרבה הרבה חלקים מתימן שאכן באמת לא תרגמו ונראה הדברים שזה השפעה הולכת גוברת של אותם ספרי מנהגים סידורים וסברי מנהגים שהגיעו לתימן אשר לאט לאט הגבירו יותר את הכיוונים והחששות שאם קוראים דברים רעים אולי חס ושלום הדברים האלה יתקיימו ואין חששות שמה זה יתפוס ולכן לא תרגמו לא ראיתי לא שמעתי כדי שפחות יתפסו בדברים האלה אנחנו מוצאים שהמארחו אומר בשם הארי שלא להעמיד שיש להעמיד דווקא עם ארץ בקריאת התוכחה לא לתלמיד חכמים משום שאם תעמיד תלמיד חכמים זה יתקיים כי כאילו מה שיוצא מתיב זה תקיים אבל אם תעמיד א עם הארץ אין כך מה שהוא אומר אין לזה שום משמעות אנחנו צריכנו נראה שמובא בשם הארי שהוא היה קם בתוכחה ומברך למה כי התפתח מנהג אצל השכנבים שבתוכחה קמים בתוכחה ולא מברכים את הברכות כי מה אתה מברך על הקללות והארי קם והיה אומר את התוכחה הוא מברך וככה צריך לנהוג אבל זהו של עולם שהרבה פעמים מוסרים בשם הארי גם דברים סותרים אבל זה לא ברגע זה זה לא מה שחשוב שמצרו בשם הארי ככה כי גם אם זה לא בשם הארי גם אם זה מהרחוק של עצמו העובדה שיש מחשבה כזו שלעמיד דווקא עם ארץ ולא תלמיד חכמים כדי שלא יתקיים אשר אומרת שבאמת ספרי מנהגים וספרי קבלה שהגיעו לסמן אז גרמו בפחד מפני התוכחות האלה. אנחנו מוצאים בשערים המצוינים בהלכה שהוא מביא כמה פוסקים שהאירו כמה ערות ביחס לתוכחות והם רובם כחולם מהקהילות האשכנזיות. וכן כתב בשאלות ותשובות ששואל ומשיב שרשאין לקרוא את התוכחה בלי ברכה גם משאלות תשובות מחנה חיים מסביר פנים למנהג זה והגאון מרשוגר בעל ח שלמה כתב קשות נגד זה והביא בשם מסכת סופרים וגם בזמן הש"ס שלא היו מברכים רק הראשון והאחרון כי זה היה המנהג הקודם באמת רק הראשון ברך ואחרון מברך מכל מקום על הקללות מברכים ואז בטעם הדבר נראה להראות שמקבלים הקללות והייסורים באהבה זאת אומרת אדרבה אם עולים לתוכחה וקוראים לברכה מראים הכנאה לבני בורא עולם ומברכים את בורא עולם ולכן בדיוק נפוך הוא ובשאלות ותשובות הבני צדק כתב שאין נכון לעשות כן ובשלושות תשובות אם יצחק כתב לבטל מעל זה אלו התשובות חל עזר כתב שלא ינהגו כן וזקנו הקדוש לדידה דעביד ואסור להרחריו אבל לא לעשות כמעשהו וגם האריזל נהג לעלות לתוכחה בברכות היין שם והנה מה שכתב שלא לעשות כמתכונתו של הרב יש לי לציין בחולה והנה אנחנו מוצאים עוד משהו וכתב בספר אגר פרקה שעל דיתה בגמרא שבועות יקחה אלוהים יקחה תי רב קענה כמדרי תימר המתים קדנן אמר לקנה אל תגיד ככה אלא לעשות את זה בכינוי ופרשי שצוהו לחנות ולומר לשון אחר שלא לומר לנו חברו שלא יקללו באב על גב הוא דרך לימודו מזה אני מצפיק בקריאתי התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי כולם שהוא מדברי הגמרא אחרי בקשת המחילה האם הקורא התוכחה צריך לחנות כי הרי הוא מדבר גם בלשון רבים וגם בלשון יחיד אז האם הוא צריך חנות כדי ש לא יראה שהוא מכוון כנגדנו חס ושלום הוא חייב לומר מילה מילה אות ממה שכתוב בספר התורה הקדוש אלא הכוונה דרך למודו כשלומ דין בבית מדרש ואתה אומר דברים שהם משמעותם קללה או דברי גנאי או משהו כנה שלא יראה כאילו אתה מכוון על מישהו אבל מה שמזה הסיק משקלה והוא אמר שבזמן שהוא עולה לתוכחה אז הוא מקפיד שאף אחד לא יהיה מולו לא ישב ממולו לא יעמוד ממולו כדי שלא יראה שהוא אומר כהלו אבל כן שלא לא זה מעל ומעבר לכל משמעות קריאת התורה אומרים אותה מלא מלה ואדרבה צריך שיהיה כמו שאומרים הכנאה ופחד זה פחד זה לא שעכשיו כולם בורחים ממנה אל תהיה מול הקורא שזה לא יהיה מכוון עליך תיזהר אל תעלה תלמיד חכמים כי זה יתקיים תעלה עם הארץ שלא יתקיים אלה הם חששות אחרי בקשת המחיבה חוקים מציאות ראינו מה שאומר רש"י איך הוא מפרש את הגמרא מסכת מגילה שאנחנו לא מעוניינים שעשו את זה מראה אלא מאהבה ראינו שצריך אדרבה לברך על התוכחות כדי לקבל את התוכחה הזו באהבה ולא עברו זה כתב שאלות ובות מחזל עזר שם ומטעם זה נכון שיעלה דווקא הבעל קורא בעצמו ולא אחר הנה כבר פחדו שמישהו אחר יעלה אלא רק הבעל קורא הפך להיות כביכול חס ושלום השעיר לעזזל שהוא יקרא את התוכחות. כבר כל אחד אומר לא אני, לא אני, לא אני. כל אחד כאילו חץ וחלילה חשב שאם הוא קורא את התוכחה הוא הלא בסדר, הוא המקלל, הוא זה. אז בין כך יש בעל קורא, הוא מקצועי, הוא מקבל כסף שהוא יאמר את הדברים האלה. כל אלה מורי ורבותיי, חששות שבאו מבתי מדרש של אחינו משכנבים, חברו לספרדים, באמצעות צידורים וספרי מנהגים וספרי סוד. זה הגיע לתימן. ולכן אב שודי תימן כולם כולך יפה ראייתי ומוום אין בך כל אחד עולה לתורה גדול שבציבור עולה וקורא את התוכחה וקוראים את התוכחה לא במרוצה אלא מילה במילה בהכנאה ויש אומרים בכל חלוש אבל לא מעבר לזה אלא כולם אומרים את זה שומעים את זה בהכנאה ומתרגימים אדרבה ואדרבה שידעו שיבינו שיקנעו וידעו שאין לנו על מי לשאן אלא על הבינו שבשמיים זו העיקרה של זה תחליטה של כל הקריאת התוכחה ולכן אין פלא שבחלקים מסוימים של תימן כבר בטל התרגום של התוכחה ואנחנו לא מתפלאים היום בימינו שלנו עם עלותנו ארצה ועם המגעים בין העדות השונות כבר גם היום כל אחד פוחד שלא הוא יקום לתוכחה שם אחס וחלילה הוא המקלל הוא המקולל כולם יגידו זה לא בסדר וכולי אלא אדרבה מצווה יש בדבר וכאמור לקרוא את זה בהכנאה שזה עיקר העיקרים והקדוש ברוך הוא שאינו מעשה רצו רבי ח