האם מותר בשבת לרחוץ בסבון מוצק או שנחשב לאיסור ממרח?
כמו"כ נשאלת השאלה לגבי היתר מריחת הפנים במשחה או מריחת ריבה ע"ג לחם, האם נכלל באיסור ממחק?
מהי הגדרת מלאכת ממחק, האם מריחת חומר על גוף מסויים או החלקת גוף מחוספס?
היש מקום להקל בנסיבות אלו היות והפסולת אינה נשארת במקומה אלא זבה והולכת?
הישנן נסיבות לאסור ברירה בשבת אף כשמדובר באוכל מתוך אוכל. כגון: חתיכות בשר מעורבות בחתיכות שומן?
האם נתיר פעולה זו היות ועיקר יעודה של המצקת הינה למשוך האוכל מן הסיר ולא לברירה וסינון?
המסמך עוסק בשאלה ההלכתית האם מותר להשתמש בשבת בכלי בעל נקבים, כגון משולש סינון או מצקת מנוקבת, כדי להפריד נוזל מאוכל. השואל מתאר שימוש במשולש הנקוב המונח בקערה, אליו יוצקים תבשיל נוזלי, והנוזל יורד דרך הנקבים בעוד חלקי האוכל המוצקים נשארים במשולש ומשמשים לחלוקה ואכילה. כמו כן, הוא מתאר שימוש במצקת מנוקבת להוצאת אוכל גס מתוך סיר, כאשר הנוזל ניגר דרך הנקבים והאוכל נשאר במצקת. השאלה המרכזית היא האם פעולה זו מהווה מלאכת 'בורר' (ברירה/מיון) האסורה בשבת.
עמדות שונות:
נימוקי המתירים (בהתבסס על הטקסט):
הרב המובא בטקסט מבסס את דעתו על דברי הרמב"ם בפרק שמיני מהלכות שבת, הלכה י"א, הדן במלאכת 'בורר'. הרמב"ם מציין כי "הזורע או הבורר כגרוגרת חייב והמחבץ הרי זה תולדת דבורר וכן הממחה שמרים מתוך המשקין הרי זה תולדת בורר או תולדת מרקד". הרב מסביר כי "ממחה שמרים" מתייחס למצב בו לוקחים מסננת ("משמרת") ויוצקים לתוכה משקה עם פסולת (כגון יין עם שמרים). הנוזל הרצוי יורד, והפסולת נשארת במסננת. פעולה זו נחשבת ל'בורר' אסור מהתורה, כיוון שהפסולת נקלטת בכלי.
עם זאת, הרב מדגיש כי אם היין צלול ורק יש חשש לשיירים קלים, מותר לסנן אותו על גבי מסננת קיימת מיום חול, "הואיל ואני מסנן יין צלול". האיסור חל רק כאשר הפסולת נקלטת בכלי.
בהקשר של המשולש והמצקת, הרב טוען כי אין כאן קליטה של הפסולת (הנוזל שאינו רצוי). במקום זאת, האוכל הרצוי הוא זה שנשאר במשולש או במצקת. לכן, לכאורה, אין זה דומה ל'בורר' האסור בו הפסולת נאספת בכלי.
הרב מצטט את הלכה ב' בפרק ח' בהלכות שבת: "הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין וברורר מין ממין אחר בנפה ובכברה חייב בכנון ובתמחוי פטור ואם ברר בידו לאכול האלתר מותר והבורר פסולת מתוך האוכל ואפילו בידיו חייו".
הרב מסביר כי אם יש תערובת של אוכל ופסולת, ובאים לברור את האוכל מתוך הפסולת (ולא להיפך), הדבר מותר אם נעשה ביד לצורך אכילה מיידית. אם נעשה בכלי המיועד לברירה (כגון נפה וכברה), חייבים. אם נעשה בכלי שטוח ("כנון" ו"תמחוי"), פטורים אך אסורים. לעומת זאת, ברירת פסולת מתוך אוכל, אפילו ביד, אסורה.
הרב טוען כי השימוש במשולש ובמצקת דומה לברירת אוכל מתוך פסולת, שבה האוכל (הגס והמוצק) נשאר, והפסולת (הנוזל) מסתלק. לכן, לכאורה, הדבר צריך להיות מותר, למעט אם נעשה בכלי המיועד במיוחד לברירה כנפה וכברה שאז חייב.
הסתייגויות והשוואה לכלים אחרים:
הרב מודה כי לפי המשנה ברורה, גם ברירת אוכל מתוך פסולת או אוכל מתוך אוכל באמצעות כלי ברירה (כולל "קנון" ו"תמחוי") אסורה (אם כי בדרגת חומרה פחותה מבנפה וכברה). המשנה ברורה קובע שאם בורר בכלי שדרך לברור בו כנפה וכברה חייב אפילו בורר אוכל מן הפסולת ודעתו לאכול מיד, ואם בורר בכלי שאין דרך לברור בו פטור אבל אסור.
לכן, השאלה היא האם משולש ומצקת מנוקבת נחשבים ל"כלי שדרך לברור בו". הרב טוען כי מצקת אינה כלי שעיקר ייעודה לברירה, אלא להוצאת אוכל מהסיר. הנקבים נועדו רק להפחית את כמות הנוזל, אך לא תמיד מקפידים על סינון מלא. לכן, במקרה של מצקת, יש מקום לסמוך על המתירים.
לגבי המשולש, הרב מציין כי לכאורה הוא יותר בעייתי, מכיוון שנראה שהוא נועד במיוחד לקלוט את האוכל ולהניח לנוזל לרדת, דבר המזכיר כלי ברירה. עם זאת, הוא מוסיף כי גם בשימוש במשולש לא תמיד מקפידים על הפרדה מוחלטת של הנוזל, ולכן ייתכן שיש מקום להקל גם בו, בדומה למצקת.
הרב מסכם כי בעוד שבשימוש ב"קנון" ו"תמחוי" (כלים שטוחים המשמשים לעיתים לברירה) יש איסור (אף שהוא פטור מחטאת), במצקת ובמשולש נראה שיש מקום להתיר, כיוון שאינם מיועדים בעיקרם לברירה.
נקודות מרכזיות:
המסמך מציג ניתוח הלכתי מעמיק של סוגיה זו, תוך הבאת דעות שונות והסתמכות על מקורות תלמודיים והלכתיים. הוא מציע עמדה מקלה יחסית לגבי השימוש במצקת ובמשולש, תוך הבנה שהדבר יכול להיות מורכב יותר בהתאם לשימוש הספציפי ולכוונה של האדם.
כמו"כ נשאלת השאלה לגבי היתר מריחת הפנים במשחה או מריחת ריבה ע"ג לחם, האם נכלל באיסור ממחק?
מהי הגדרת מלאכת ממחק, האם מריחת חומר על גוף מסויים או החלקת גוף מחוספס?
מהי המשמעות של איסור התקנת "חבית של שייטין", האם דווקא עשיית כלי שיט כלשהו או אף איסור שחייה?
הישנו הבדל בדין השחייה בשבת כאשר מדובר בבריכה של מים רדודים לעומת הדין בבריכה של מים עמוקים?
מה עם החששות לאיסורים הנלווים: איסור סחיטה בשיער או במגבת, התעמלות, גלישת המים מרשות לרשות ועוד?
לכבוד הרב שלמך יסגי!!
ילמדינו רבינו,בעניין יינות יבשים ולא מבושלים המיוצרים ע"י היקבים בארץ והמושגחים כראוי כגון יינות כרמל,גולן,אפרת וכדומה לעניין קידוש וארבע כוסות ומזיגתם?ובמה יתרונו של יין תוצרת בית עליהם?
בברכת שבת שלום ומברך
יצחק
שלום לכבוד הרב,
בעבר שאלתי את הרב:
מה דעת הרב לגבי לקיחת אשה שניה שכן התימנים לא קיבלו את גזרת חרם דרבנו גרשום.
תודה רבה, נאני בן יהודה
שלח שאלה אל:
הרב ד"ר רצון ערוסי
תשובה:
לקיחת אשה נוספת, גם בתימן, לא נעשתה אלא כשהיה צורך גדול לכך, כשאין פריה ורביה וכיו"ב
היש הבדל בדין הטלטול בין דלתות הבית לבין דלתות הארונות שנתפרקו בשבת?
האם התנאי להיתר טלטול בשבת של שברי כלים שיהו עושים כל שימוש שהוא או דווקא כל עוד ראויים למלאכתם המקורית?
הלכה ידועה: "אין בנין וסתירה בכלים", באילו תנאים יהיה אסור להחזיר בשבת עדשה שנתפרקה מכלי (משקפיים)?
1. מהם גדרי הצו ההלכתי "בחוקותיהם לא תלכו".
2. האם אחד או יותר מן המנהגים שלהלן אסורים באיסור זה:
א. כיבוי נרות בעוגת יום הולדת (למעשה כל עניין חגיגת יום הולדת).
ב. אמירת "לחיים" והשקת כוסות זה בזה בזמן שתיית שיכר.
ג. השמעת צפירה מונוטונית בימי זיכרון לאומיים.
3. בימינו שלבוש, גילוח ותספורת היהודים דומה לשל רוב הגויים המערביים, האם אין זו חובה מדין "בחוקותיהם לא תלכו"
לסגל לעצמינו לבוש, גילוח ותספורת מיוחדים לנו?
בתודה כנה.
1 הרב אמר באחת מתשובותיו(תשס"ב) שנוהג כדעת מורי קאפח שלא נוהגים להגיד הלל ביום העצמאות אך הרב הסביר שאם יהיה בבית כנסת אחר יתפלל כמנהגם. האם הרב התכוון שאם לדוגמא יהיה בבית כנסת שמתפלל בנוסח אשכזי יגיד הלל עם ברכה? או שהרב יגיד ללא ברכה?
2 שיטת הרמב"ם שאסור להנות ממונית מלימוד התורה.
אצלינו בישיבה נוהגים לעשות כל חודש מבחנים על הלימוד בגמ' (הספק חודשי) וע"פ הציון התלמיד יקבל נקודות שבהם יוכל לקנות ספרים באוצר הישיבה.
האם ניתן להשתמש בנקודות אלו על מנת לקנות לעצמי ספרים שאלמד בהם בע"ה? הכוונה מבחינתי שהכסף ישמש לעוד לימוד תורה...
האם ישנם הנחיות מדויקות לבית הכנסת כיצד להתנהל כלפי אדם הנושא בתפקיד בבית הכנסת והמסרב להתייצב לדין תורה
האם מבחינה עקרונית מותר בשבת לדבר על פעילויות המתוכננות לביצוע פעילויות לאחר השבת או לשבת הבאה?
נאמר: "ממצוא חפציך ודבר דבר", האם כולל דיבור ועיסוק גם בדברים המותרים לעשות בשבת?
מה ההבדל בין אמירה למורה שיבוא ללמד הבן שהינה מותרת לבין אמירה לנהג מונית שיסיע אותו במוצ"ש שהינה אסורה?
היש להחמיר ולחשוש בנסיבות אלו לאיסור בישול לאחר בישול או איסור מיחזי כמבשל?
מהם גדרי איסור מלאכת הבישול בשבת לשיטת הרמב"ם והאם זה רלוונטי גם לגבי המים?
הניתן להקל ולהתיר לשיטת הרמב"ם הוספת המים מהמיחם כדין כלי ראשון שאינו ע"ג האש?