ברכת "חג שמח" הנפוצה כיום, האם מתאימה גם לימי ראש השנה?

נושא מרכזי: הימנעות מברכת "חג שמח" בראש השנה ויום כיפור, ובכלל זה, הבדלים בנוסחי התפילה בימים אלו לעומת שלושת הרגלים.

עיקרי הדברים והעובדות החשובות:

1. השאלה והתשובה הראשונית: השואל שואל על המנהג הנפוץ לברך "חג שמח" בראש השנה ויום כיפור. התשובה היא כי מדובר ב"עיבורות זומרצות" (טעויות גסות) ואין לברך כך. יש לברך ולתברך כמנהג אבותינו הקדושים: "תכתב כתב בסבר החיים ובסבר הזיכרון" (תכתב/ו בספר החיים ובספר הזיכרון) בלשון יחיד או רבים.
2. ההלכה בשולחן ערוך: המקור מציין את דברי השולחן ערוך (סימן תקטב, אור החיים, סעיף ח) שם נאמר שבתפילת מוסף של ראש השנה, למרות שהברכה האמצעית (או הרביעית) מתחילה במילים "עתה בחרתנו" (נוסח אחיד לכל המועדים), יש להשמיט את המילים "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". כמו כן, אין לומר "ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך" אלא "ואין אנו יכולים לעשות חובתנו לפניך".

• ציטוט: "אינו אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון כלומר בתפילת מוסף של ראש השנה למרות שהברכה האמצעית או הרביעית מתחילה בעתה בחרתנו וזהו נוסח אחיד שנמצא בכל המוספים של המועדות אומר מרן שעליו להשמיט את המילים מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון וכן אינו אומרנו ובתפילת מוסף אינו אומר ואין אנו יכולים לעלות ולראות לפניך אלא ואין אנו יכולים לעשות חובתנו לפניך".

1. ההבדל בין ראש השנה לשלושת הרגלים: ההלכה מבקשת לבדל באופן ברור בין ימי ראש השנה לשלושת הרגלים. הביטוי "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" אינו מתאים לראש השנה כיוון שימים אלו אינם מוגדרים כימים של שמחה באופן מובהק כמו שלושת הרגלים. גם הביטוי "לעלות לראות" מתייחס לעלייה לרגל בשלושת הרגלים, וראש השנה, למרות שהוא יום טוב, אינו קשור למנהג זה.
2. מקור ההלכה בטור והסבר הגאונים: המקור מציין כי השולחן ערוך הביא הלכה זו מהטור (אור החיים, סימן תקפב). אולם, הטור עצמו מזכיר שגאוני בבל נהגו לומר "ותיתן לנו השם אלוהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון" גם בראש השנה ויום כיפור.

• הסבר הגאונים:כדי לא לבלבל את הציבור ולשמור על נוסח אחיד בכל המועדים.
• מכיוון שבתורה כל המועדים (כולל ראש השנה ויום כיפור) נכללים בקבוצה הנקראת "מועדי השם".

1. דחיית שיטת הגאונים: למרות הסברי הגאונים, השיטה הרווחת היא שבראש השנה לא אומרים "ותיתן לנו השם אלוהינו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון".
2. הסקת מוסר השכל לעניין ברכות רשות: אם בתפילה, שיש בה שיקולים לשמירה על נוסח אחיד, בכל זאת גברה השיטה שלא לומר "מועדים לשמחה" בראש השנה, "על אחת כמה וכמה" (קל וחומר) שאין לומר "חג שמח" כברכה רשות.
3. מקור הברכה "חג שמח" ופסלותה: הברכה "חג שמח" מקורה בחיקוי "אומלל" של מנהגי אומות העולם, שנהגו לברך את היום (good day, שבס טוב). לעומת זאת, ביהדות נהוג לברך את האדם ("תזכה לשנים רבות"), והברכה היא על האדם ולא על היום עצמו ("תכתב הוא בסבר חיים וסבר הזיכרון").
4. המנהג הקדום באשכנז: המקור מציין כי המנהג הקדום באשכנז היה שכל אחד ביקר את חברו ואמר "תכתב בשנה טובה" (תכתב/י לשנה טובה), ברכה המופנית לאדם. כיום נהוג לומר "שנה טובה" סתם, כאילו מברכים את השנה ולא את האדם.
5. סיכום הפסול ב"חג שמח": הברכה "חג שמח" פסולה משתי סיבות עיקריות:

• בורות (חוסר הבנה של מהות הימים).
• חיקוי של מנהגי אומות העולם.

1. המותר בברכה: לכל היותר, בחגים (שאינם ראש השנה ויום כיפור) ניתן לומר "מועדים לשמחה" במשמעות שהמועדים הללו יהיו לשמחה עבורכם. אך הביטוי "חג שמח" כשלעצמו אינו נכון.
2. הדגשה לגבי ראש השנה: וודאי וודאי שבראש השנה יש לומר "תכתבו ותחתמו בספר החיים וספר הזיכרון".

מסקנה מרכזית: אין לברך "חג שמח" בראש השנה ויום כיפור. יש להשתמש בברכות המסורתיות המבטאות תקווה לחיים טובים ולזיכרון לטובה ("תכתב/ו בספר החיים ובספר הזיכרון"). השימוש ב"חג שמח" נובע מבורות ומחיקוי לא נכון של מנהגי עמים אחרים, ואינו מתאים לאופיים המיוחד של ימי הדין והתשובה