מהו יחסה של תורת ישראל למתאבדים מחמת מצוקה?

הרמב"ם כותב בהל' עבודה זרה לעניין הלוחש על המכה וכו' שאין לקרוא פסוקים כסגולה לרפואת חולה. (מה שהיום נפוץ כאשר מקטלגים פרקי תהילים לרפואת אבר כזה וכו') בנוסף כותב הרמב"ם שאין דבר כזה עילוי נשמות, מכיוון שזכויות האדם הן אינדיבידואליות לו לעצמו ואין לו יכולת העברה וכו'. מכאן אני למד שכל מה שיש נוהגים לומר לפני לימוד מסויים "הלימוד לרפואת פלוני" או "לעילוי נשמתו" אין בהם ממש לשיטת הרמב"ם מכיוון שאין יכולת העברת זכות. מה שאני לומד עכשיו הוא לעילוי נשמתי אני ולא לזכות מישהו אחר. מה שכן נותר הוא להתפלל בעד החולה, אבל המת מת, ואין שום דבר היכול להועיל לו. האם הבנתי נכונה?

שלום לכבוד הרב
האם ראוי ללמוד תורה בבית אבלים
תודה רבה

יש מוזיקה עם שירים בשעורי התעמלות שאני משתתפת המוזיקה והשירים לא היו נעימים לי גם לפני האבל. אמי נפטרה. האם אפשר להשתתף בשעורים למרות המוזיקה

לכבוד הרב שלום וברכה במשנה מ"ק פ"ג הל' ז כתוב: "ואין מברין אלא על המטות הזקופות". האם הכוונה שהאנשים שמברין יושבין על מטות זקופות והאבלים על הארץ או שגם האבלים יושבין בחוה"מ על מטות זקופות? ואם התשובה היא שהאבלים יושבין על הארץ הרי כתב הרמב"ם שאין אבילות במועד?
בתודה ובברכה

"בדיני אבלות "אין שואלין בשלומו" מה הכוונה, שאסור להגיד לו שלום או שאסור לשאול אותו מה שלומו?