היש נסיבות שהשקוע בשינה מצטרף למנין?

בשולחן ערוך סימן נה' – אורח חיים סימן נה' נאמר אם התחיל אחד מעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם, או שהוא ישן אפילו כך מצטרף עמהם. באמת כבר נחלקו הפוסקים בשאלה זו אם ישן יכול להצטרף או לא, גם מה דרגת השינה שלו שהוא נידון אם הוא מצטרף או לא מצטרף. כי אם באמת הוא נמצא בשינה עמוקה, אז מה שייך לומר שהוא מצטרף הרי הוא בגופו נמצא אבל לא בדעתו. מה הוא שונה מחרש שוטה וקטן מהבחינה הזו. ולכן הסעיף הזה בשולחן ערוך עדיין צריך הסבר כדי לדעת מתי באמת הוא מצטרף.

מהרי"ץ בהערותיו על השו"ע אמר דבר מעניין, שאם הוא מכוסה בטלית על פניו וישן, הוא כאילו לא נמצא איתנו. כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, אם יש צואה ויש סיר, לא סיר של צואות, אלא כלי או שימשה, זכוכית מבדלת אפילו שרואים אותה כיוון שהיא נמצאת במקום אחר, כי המחיצה של זכוכית מבדלת ביניכם אזי מותר להתפלל אפילו שרואים את הצואה, לא כמו ערווה. בערווה גם אם יש זכוכית מבדלת הרי סוף סוף הערווה שבערווה גורמת להרהורים, מה שאין כן בצורה. אז אומר מהרי"ץ, אם הוא מכוסה אז הוא כאילו נמצא במקום אחר, והוא לא מצטרף. גישה מעניינת, הערה מעניינת מאוד מאוד.

אבל, נראים הדברים שלפי רבינו הרמב"ם לא נוכל לצרף אותו למניין גם אם הוא ברמה של נים ולא נים, תיר ולא תיר. ונסביר. יש מנמנם ויש ישן ורדום. ישן ורדום, אתה מנסה להעיר אותו בקלות, הוא לא עונה לך. ומנמנם אתה מנסה להעיר אותו בקלות, הוא מיד מתעורר. זה נקרא נים ולא נים, תיר לא תיר. אז בקריאת מגילה כשהאדם הוא ברמה של נים ולא נים, הוא יוצא ידי חובה. כי בכל רגע נתון פתאום הוא ככה מתעורר והוא איתנו ביחד. והוא גם שומע בזמן שהוא נמנום הוא שומע. אבל כשאדם נמצא בשינה עמוקה, אז הוא לא יוצא ידי חובת קריאת המגילה כי הוא מנותק מאיתנו. אם כן, אדם כזה שהוא בשינה עמוקה, לא יוצא ידי חובת התפילה, איך הוא יצטרף איתנו למניין? לפי רבינו, בתשובה שלו של רבינו הוא אומר צריכים להיות תשעה עונים. אם יש עשרה, אחד מתפלל ותשעה עונים. אם אינו יכול לענות בגלל שהוא שקוע בשינה, אז איך נוכל לצרף אותו למניין? אין תשעה עונים. ולכן נראה שלפי רבינו יש לנקוט בחומרה. דהיינו גם אם הוא נים ולא נים, הואיל והוא לא עונה. לא עונה אמן, אז אין תשעה עונים, אז אין תפילה בציבור.

ז"א נראים ששיטת רבינו יותר חמורה. הוא יכול לצאת ידי חובה כי הוא נים ולא נים מבחינת התפילה שלו. אבל, הוא לא יכול להצטרף כיוון שהוא לא יכול לענות.

על כל פנים, נמצאנו למדים, אין לפגוע באותו אדם חלילה, צריך לעודד אותו שלמרות בריאותו הרופפת בה הוא מתפלל, צריך להתאמץ מאוד, מאוד שיהיה להם מניין. לא להעליב אותו, אבל לגרום לכך להזדרז אם הם יודעים שיש לו זמן מסויים שהוא ערני ואחר כך נרדם, אז אולי לכוון את הזמן הזה שהוא עדיין ערני ולמהר לומר את הדברים שדורשים עשרה מישראל קדיש, ברכו ושמונה עשרה. אם אין להם מניין אפילו שידלגו על הזמירות או שיאמרו את הזמירות לפני כן. אבל התקנה היא להוסיף למצוא עוד מישהו על מנת לבסס את המניין הזה וגם לא להעליב אותו אלא לעודד אותו. וה' ישלח רפואה שלימה לכל חולי בית ישראל.