הקושי הגדול שיש בעניין הזה, שהללו שסוברים לומר חִי (בפתח) הם בדעה שמי שאומר חֵי (בצירי) מקצץ בנטיעות. ואלה שסוברים שצריך לומר חֵי (בצירי), הם בדעה שמי שאומר חִי (בפתח) מקצץ בנטיעות. ולא רק בתימן נחלקו, אלא גדולי ישראל בנגלה ובנסתר נחלקו בענין זה, ראשונים ואחרונים, ואפילו מקובלים בינם לבין עצמם. עד שניתן לומר, דעביד כמר עביד ודעביד מכר עביד, ובלבד שיכון ליבו לאביו שבשמים. באופן פשטי ניתן לומר, הללו שאומרים חִי העולמים, מתכוונים שה' מחיה את העולמים (הנביאים), והללו שאומרים חֵי העולמים, שה' הוא החיים של העולמים (הנביאים), כי בלעדיו אין חיים לשום נביא. מוסכם על כולם שאין לומר חֵי ה'. אלא חִי ה'. כי חֵי ה', הכוונה החיים של ה', כאילו החיים נוספים על יישותו, וזו כפירה. אלא מציאות ה' וחיותו ורצונו וחכמתו הם יישות אחת מוחלטת.