מורה נבוכים חלק ג פרקים טו-טז

עליך השום מארי רצון האם הרמב"ם יסכים לאימרת בעל "תורת חובות הלבבות" שאומר בסוף ספרו, שאם אדם זיכך את עצמו והעלה את עצמו לדרגות גבוהות ביותר בעבודת ה', ערכו יהיה פחות בהרבה מאשר אדם שמזכה אנשים רבים וצאצאיהם במצוות. אם הוא מסכים, אז היאך ייתכן שלמזכה עוברת אוטומטית מצווה שהבן של המזוכה פועל? כל טוב ובאמת
תודה

תודה רבה על התשובה, אך עדיין קשים לי שני דברים.
א. הכופר מדעתו בתורה שבעל פה יצא מכלל ישראל (הלכות ממרים). אם כן הצדוקי שהוא כישראל (הלכות ערוב) הוא מבניהם ובני בניהם, ואף על פי כן יהדותו מותנה בשמירת שבת (שם)! ומכאן שתינוק שנשבה משחק תפקיד בגדר מין ולא בגדר משומד.
ב. במישור ההשקפתי, אם אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, כיצד ניתן להתייחס למי שמפריד ביניהם - שהרי הוא רואה את עצמו יהודי לא דתי - כחבר באותו קולקטיב שאינו מוגדר אלא בדתו?
ג. לגבי ספר הזוהר, מארי יחיא מיקד את התנגדותו לתפיסה שעבודת ה' היא דווקא ע"י התלבשותו בספירות. האם בזה אתם ממשיכים את דרכו?

שלום כבוד הרב,
שאלתי היא, האם יש אפשרות ל-ד-ע-ת שהתורה נתנה מהשמים?
אם כן, כיצד?
אם לא, איזו חובה יש לנו להאמין? אם אנו מצווים לחקור כמה שיותר ולהגיע לאמת, ויכולת הידיעה לא יכולה להוכיח את אמיתות התורה וזו נשארת בגדר אמונה, במה עדיף המאמין על הלא מאמין?
ואם נאמר שזה בכך שהוא מקיים תורת אביו, במה שונה יהודי שומר מצוות ממוסלמי או נוצרי או בן כל דעת אחרת שמקיים מצוות אביו באדיקות?