תכנים לקריאה נוספת
היחס הראוי לגמול
בהקדמה לפירוש המשניות כותב הרמב"ם: "ונאמין בכל מה שנעשה... שהיא מצוה, שעליה נקוה גמול מאת ה' לפי ששמענו לדברי הנביא שמצות עשה לשמוע לדבריו..." ואת דברי אנטגנוס במשנה באבות: "... אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס..." הרמב"ם פירש "רצה בזה שיהו עובדים מאהבה"
א. האם החילוק בין המקורות (שבאחד הרמב"ם מעודד ציפייה לגמול ובאחר הוא מסתייג ממנה) זו השאלה האם הגמול הוא בדין/זכות/שכר או שמא בתורת חסד/הטבה/פרס?
ב. אם כן, הרמב"ם היה צריך לפרש באבות "רצה בזה שיהו עובדים בשביל השכר ולא בשביל הפרס"
פירוש הרמב"ם למשנה - הקדמה למסכת אבות - שמונה פרקים 04
עמוד רנט הרבה ימצא במדרשות - עמוד רסב ואין הדבר כן
השקפת מרן גאון הדור רבנו חיים כסאר זצוק"ל
לכב' הג"ר רצון ערוסי שליט"א.
בזמנו כתבתי לרב שמרן הגר"ח כסאר פסק לומר הלל ביום העצמאות וחייב תלמידי ישיבה להתגייס לצבא ולא להשתמט. הוא טען שאדרבה, תלמידי ישיבה מחוייבים להתגייס לצבא יותר משאר האנשים כיוון שזכות התורה מגינה עליהם. הרב ענה לי שהוא יבדוק את הנתונים המעניינים האלה אצל תלמידו הרב משה עתארי שליט"א.
רציתי לשאול אם אכן יצא לרב לבדוק את הדברים האלה?
ברוך תהיה!