א. לפי רבינו, האדם נברא בצלם אלוקים, ושכלו של האדם אם הוא מנוצל ע"י האדם הוא המלאך המקשר בין האדם לאלוקיו.
ב. ככל שהאדם לומד מדעי הטבע, כמו פיסיקה, הוא מחדד את שכלו, ומרחיב את ידיעותיו בענייני הבריאה, ואז עליו ללמוד מטאפיסיקה, כדי לדעת על מציאות הבורא, ועל ייחודו, מתוך הבריאה.
ג. אדם שזוכה להשיג יותר ויותר את בוראו הוא האדם שזיכך ומזכך את שכלו, ואינו ויכול לעשות כך בהצלחה, בלי לעבוד על מידותיו. כי חסרון במידות גורר אחריו חסרון בכח הלימוד העיוני והשכלי. ולכן אמרו שההידבקות בבורא אינו רק בידיעתו, אלא הידמות במידותיו, מה הוא רחום, אף אתה רחום.
ד. ככל שהאדם מזכך שכלו, כאמור לעיל, הוא שקול ונבון וזהיר, וזריז ונזהר מכל רע ופגע, והוא זוכה באופן זה להשגחה פרטית. ה. תכלית האדם לזכך נפשו ולהידבק בה'. ויש בעניין זה דרגות, ולא רק ברמת דרגת ידיעת ה', אלא גם בהכנת הכלים לידיעת ה', כלומר מידותיו של האדם. ולכן בני אדם שעבדו על מידותיהם, ופחות על ידיעת ה', הם במעלה מסוימת של הידבקות בה' והידמות לו. ולכן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, אלא שכל אחד יש לו מעלה משלו.