תכנים לקריאה נוספת
אמונה או ידיעה
לק"י שלום למו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א כידוע מארי יוסף קאפח זצ"ל מפרש את המצווה הראשונה ברמב"ם "לידע את ה"' ולא להאמין, ממקורות שונים ברמב"ם. האם באמת ע"י לימוד מדעים אדע את ה' טוב יותר? כי למען האמת לראות כל מיני סרטים על בעלי חיים שמעולם לא ראיתי בגלל שהם שוכנים בערך 5000 מטר (!!) במעמקי הים ובעזרת ציוד מאוד משוכלל הצליחו לתעד אותם, ובנוסף גם כל הסרטים שיש היום על החלל שאנו יודעים שיש עוד כ"כ הרבה גלקסיות כשבכל גלקסיה יש מאות מליוני כוכבי לכת ויש כוכב לכת אפילו בגלקסיה שלנו שגדול מהשמש פי אלף ותשע מאות – אלה דברים שהשכל בכלל לא יכול לתפוס גודל כ"כ עצום.
עבודת ה'
שלום הרב.
קשה לי לנסח את השאלה אבל אני מקווה שהיא תהיה מובנת דיו; אני מניח שהרב סובר כי אין לעבוד את ה' כרובוט בלי להבין דבר, וכן כאדם שעובד את ה' בלי מחשבה על מעשיו. האם לדעת הרב ה (") חזרה בתשובה (") של רבים שהולכים לעבודת ה' מסיבות רבות אך לא ממחשבה אמיתית ומעיסוק במורכבויות -
א. האם היא חזרה בתשובה שאנו רוצים בה או שהיא בדיעבד?
ב. האם עדיף להחזיר אנשים בתשובה חרף העובדה כי לא יעבדו את ה' אחרי חשיבה שהביאתם למסקנה כזו, או שמא עדיף שיחזרו בתשובה רק אחרי שהם מבינים למה הם עובדים את הקב"ה והגיעו למסקנה כי זה הדבר הנכון לעשות?
תודה מראש ומצטער על הסיבוך...
פוסקים מול מקובלים
לכב' מו"ר הגאון רבי רצון ערוסי שליט"א, שלום רב.
ידוע הכלל שבמקום שיש סתירה בין הזוהר לבין התלמוד אז אנחנו פוסקים לפי התלמוד. כלל זה הובא בשו"ת רביד הזהב ובספרי פסיקה נוספים והוא ידוע.
רציתי לשאול, האם כלל זה נובע מכך שהפוסקים שקבעוהו חששו שמא הזוהר איננו לרשב"י וממילא אין מקום לתת לו משקל לעומת המשנה והתלמוד?
דבר נוסף, ראיתי שהגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר כותב שרוב דברי האר"י הם מסברתו ואינן דברי קבלה ואין חיוב להאמין להם (כמדומני שהוא כתב את זה בעניין ברכת "הנותן ליעף כח"), האם גם הוא סבור שאיננו יודעים מי כתב את ספר הזוהר?
שאלות שונות במשנת רבינו
לכבוד הרב,
שלום וברכה.
שאלותיי:
א. האם הרב מכיר את דרכו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), האם רבינו היה מסכים לחלק מדעותיו (הטוב אינו טבוע באדם מראשיתו, התנגדות לקבלה, הכנסת תיקונים בתנ"ך, פירוש לתנ"ך שלא ע"פ השכל ועוד)?
ב. האם, ע"פ רבינו, התורה תתאחד יום אחד עם השכל או תחושת החוויה הבלתי אמצעית האנושית, בדוגמת אברהם אבינו ש"אב לא לימדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנים ומלמדות אותו תורה וחכמה" (ב"ר סא, א)?
מהו המענה שמציעה ההלכה להתמודדות מול המושג המשובש הקרוי "המתת חסד"?
מהם הסיכונים הנוטלת חברה שכמעט ומתירה לכל יחיד "לגאול" את האחר מיסוריו בדרך של "המתת חסד" או "רצח מתוך רחמים"?
מי הם שיקבעו את הגבולות של פעולת "המתת חסד", האם זה כולל גם מי שנולד בעל מום או ממזר ועוד?
הישנן נסיבות שגם ההלכה תתמוך בדרך מסוימת של איזון בין הצורך לגאול החולה מייסוריו לבין האיסור החמור של "לא תרצח"