תפילת ערבית לאשה
אשה שרגילה להתפלל מנחה (או שחרית) "ופיספסה" האם תפילת ערבית שהתפללה באותו היום "עלתה לה" ליום הקודם או ליום הבא למחרת ?
El rabino Elyakim Tzadok sigue Shabat 24a desde el añadido de Janucá en Musaf hasta la mención de Rosh Jódesh tras la haftará.
La lección pregunta si corresponde mencionar una ocasión en todos los servicios del día o solo en los que esa ocasión exige. El caso de la haftará explica por qué difieren las costumbres sobre mencionar Rosh Jódesh dentro de la bendición y en su conclusión.
Musaf se recita por Shabat o Rosh Jódesh. El Talmud pregunta si incluye también el añadido de Janucá.
La lección compara omitirla, incluirla en el cuerpo y decirla también en la conclusión.
Basado en una lección en hebreo del rabino Elyakim Tzadok.
אומרים על הניסים בתפילת מוסף של שבת או ראש חודש שחלים בחנוכה.
השבת או ראש החודש מחייבים את תפילת מוסף. מדוע מזכירים בה את חנוכה, שאין בו קרבן מוסף? בשבת כד ע״א, רב הונא ורב יהודה תולים את ההזכרה במה שמחייב את התפילה. רב נחמן ורבי יוחנן רואים במוסף חלק מתפילות היום. כשם שאומרים על הניסים בערבית, בשחרית ובמנחה, כך אומרים אותו במוסף.
כשיום הכיפורים חל בשבת, מזכירים שבת גם בנעילה. יום הכיפורים הוא שמחייב את התפילה, אבל קדושת השבת חלה בכל תפילות היום. דברי רבי יהושע בן לוי מכריעים כך גם בשאלת חנוכה במוסף.
רב גידל אמר שבראש חודש שחל בשבת אין צורך להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה. חנוכה כבר נזכר בשלוש תפילותיו האחרות של היום, ואילו לראש חודש כשלעצמו אין הפטרה. רש״י קורא את הכרעת הגמרא ככוללת גם את דברי רב גידל, ולכן לשיטתו מזכירים את ראש חודש. בעלי התוספות משאירים את דברי רב גידל על כנם בגלל ההבדל בין התפילה להפטרה.
השולחן ערוך פוסק כדעת בעלי התוספות. בפסק מהרי״ץ מזכירים את ראש חודש באמצע הברכה ומותירים את החתימה בנוסח שבת. בסידורי רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון ובתכלאלים עתיקים מצויה הזכרה גם בחתימה. גם כשנוסח הברכות נשאר כנוסח שבת, הקריאה עצמה יכולה לעסוק בראש חודש.
כדי לבחון את דין מוסף, הגמרא משווה אותו למנהג להפטיר במנחת שבת החלה ביום טוב. רש״י מביא מן הגאונים שנהגו לקרוא בנביא במנחת שבת עד שגזרה בפרס הפסיקה את המנהג. רבנו תם מפרש שקראו בכתובים, כמנהג נהרדעא. הרב ראובן מרגליות מציע לראות במזמור ״אודה ה׳ בכל לבב״ שבמנחת שבת שריד למנהג הקריאה בכתובים. עשרת הפסוקים ומקומו של המזמור בסדר התפילה עומדים ביסוד ההצעה.
חכמי פרובינציה הציעו לגרוס בסוגיה ״יום הכיפורים״ במקום ״יום טוב״ כדי ליישב את הקושי. בעל המאור דוחה את ההגהה בעזרת תשובת רב האי גאון, המעידה שבפרס, במדי ובמקומות נוספים נהגו להפטיר במנחת שבת. הכרת המנהג הקדום מיישבת את לשון הסוגיה.
אומרים על הניסים במוסף של שבת או ראש חודש החלים בחנוכה, כשם שאומרים אותו בשאר תפילות היום. לגבי ברכות ההפטרה בשבת ראש חודש, השולחן ערוך פוסק שאין מזכירים ראש חודש, ומהרי״ץ פוסק שמזכירים אותו בגוף הברכה בחתימה של שבת.
מדוע אומרים על הניסים בתפילת מוסף בחנוכה?
אומרים על הניסים במוסף של שבת או ראש חודש החלים בחנוכה, אף שמוסף אינו בא מחמת חנוכה. מסקנת הסוגיה היא שחובת היום מחברת את תפילותיו: כשם שמזכירים את חנוכה בערבית, בשחרית ובמנחה, מזכירים אותו גם במוסף. הראיה היא מהזכרת שבת בנעילת יום הכיפורים שחל בשבת, אף שאין נעילה בשבת רגילה.
האם מזכירים ראש חודש בברכות ההפטרה כאשר הוא חל בשבת?
בשבת שחל בה ראש חודש, השולחן ערוך פוסק כדעת בעלי התוספות ואינו מצריך להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה. לפי מהרי״ץ, מזכירים אותו בגוף הברכה וחותמים בנוסח שבת. בסידורי רב עמרם ורב סעדיה גאון ובתכלאלים עתיקים מזכירים ראש חודש גם בחתימה. בכל אחד מן המנהגים אפשר לקרוא הפטרה העוסקת בראש חודש.
מה ההבדל בין הזכרת חנוכה במוסף להזכרת ראש חודש בהפטרה?
על הניסים נאמר בשלוש תפילותיו האחרות של יום החנוכה, ולכן יש בסיס להשוות אליהן את מוסף. בראש חודש, לעומת זאת, אין הפטרה עצמאית כלל. בעלי התוספות משמרים משום כך את ההבחנה ופוטרים מהזכרת ראש חודש בברכות ההפטרה; רש״י מבין שמסקנת הגמרא כוללת גם מקרה זה ומחייבת הזכרה מחמת היום.
כיצד נזכרת בגמרא הפטרה במנחת שבת אם איננו נוהגים כך?
רש״י מביא מתשובות הגאונים מנהג לקרוא בנביא במנחת שבת, שבטל בעקבות גזרה ולא חזר. רבנו תם מפרש שהסוגיה מתייחסת לקריאה בכתובים, כעין מנהג נהרדעא, ולא להפטרה בנביאים במובנה הרגיל. רב האי גאון מעיד על מנהגים חלוקים בין המקומות. אין להסיק מן המנהג המוכר לנו בלבד שלשון הסוגיה משובשת.
האם קושי בסוגיה מצדיק לשנות את נוסח הגמרא?
קושי הנובע מכך שמנהג קדום אינו מוכר לנו אינו מצדיק כשלעצמו שינוי נוסח. בעל המאור דחה את ההגהה שהחליפה יום טוב ביום הכיפורים בסוגיית ההפטרה במנחה, על יסוד עדות רב האי גאון על מקומות שהפטירו במנחת שבת. תחילה בודקים מסורות ומנהגים חלוקים; ייתכן שהם מיישבים את הנוסח הקיים.
אשה שרגילה להתפלל מנחה (או שחרית) "ופיספסה" האם תפילת ערבית שהתפללה באותו היום "עלתה לה" ליום הקודם או ליום הבא למחרת ?
לכבוד הרב שלום וברכה עשרה שהחלו להתפלל תפילת שמונה עשרה (תפילת חזרה), ובברכת מגן אברהם אחד יצא. האם הש"ץ ממשיך לומר בקול עד סוף שמונה עשרה (תוך שהוא מדלג על קדושה וברכת כוהנים כיון שלא התחיל בהם בעשרה), או שהוא עוצר באל הקדוש והציבור ממשיך בלחש? בברכה ובתודה
איזה קדיש אומרים לאחר ההלל מתי חצי קדיש ומתי תתקבל
שלום כבוד הרב
אני קראתי את ההלכות שאדם צריך שיהיה לו גוף נקי לפני התפילה, והתחלתי לנסות להקפיד על זה ואני כבר הגעתי למצב שאני מסוגל להיות למעלה משעה בשירותים רק כדי לנסות להתנקות, ואני חושב שאני ממש מגזים ואני לא יודע מה לעשות, כאילו נכנסתי לסוג של אטרף כזה, סליחה על הביטוי.
איך אני מתמודד עם זה? מה עלי לעשות?
תודה רבה
מה המקור של התימנים שהם מכסים את פניהם בקרית שמע?
זה לא כתוב ברב קאפח.
אמרו שרבי יהודה הנשיא שהיה נוהג לכסות את פניו בק"ש.
שלום לכבוד הרב.
ברצוני לשאול מספר שאלות:
א. כשאומרים עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום "עלינו" - מי זה עלינו? ציבור המתפללים? אם כן, אז למה אחרי זה אומרים ועל כל עמו ישראל? הרי זה חזרה...
ב. האם יש דעה / מנהג של התימנים או לא של התימנים, שמברכים על התפילין אחרי קשר השי"ן? כאילו בדיוק לפי שמתחילים את הסיבוב הראשון בזרוע?
תודה רבה הרב.
להתראות.
היש מקום להחזיר אותו לברכת 'ברכנו' ע"מ לומר ברכת הגשמים והרי אין בקשת צרכים בשבת?
שלום לכבוד הרב
כה"ר ענה לי בעבר בתשובה אם עבר 4 שעות אינו יכול להתפלל שחרית
אלא נדבה ואם נאנס או שגג יתפלל תשלומין
איך זה מסתדר עם לשון רבנו בהל תפילה פ"ג ה"א "ואם עבר או טעה
"להתפלל אחר 4 שעות עד חצות היום יד"ח
תודה רבה
שלום עליכם הרב.
אני תלמיד של מארי יוסף קאפח, ורציתי לשאול מהי דעתו לגבי אמירת עלינו לשבח, ופיטום הקטורת בסוף תפילת שחרית? וכן האם צריך לחזור ולומר "ה' אלוהיכם אמת" לאחר קריית שמע? נ.
ב.
רציתי לשאול האם הרב מזהה אותי לפי השם משתמש, בכל פעם שאני שולח שאלה? וכן אבקש מהרב אם יוכל לתת לי את מספר הפלאפון שלו, כדי שאוכל לשאול את הרב ולקבל תשובה יותר מהר.
תודה רבה מאד. תזכו למצוות רבות, ותבורכו מפי עליון.