הברכה הרביעית מעיקרה היא ברוך אתה ה' אמה"ע הטוב והטיב. ואם היתה נשארת כך, היינו צריכים לעשות אמן אחרי הטוב והמטיב אולם לברכה זו נתנו צביון של ברכת הודאה ותפילה. כך לדוגמה, הרבה שבחים לה', אחרי מלך העולם, האל, אבינו, מלכנו, הטוב והטיב, שבכל יום הוא גומלנו חן וחסד ורחמים [ולפי הטור שו"ע קפט יש שלוש גמולות), ולפי הרמב"ם, ברכות, ב, ז, והטור שו"ע, שם, יש שלוש מלכויות, ואח"כ בקשות הרחמן... כך וכך הרחמן כך וכך... והברכה לאורח, וברכה לאבל, ואחרי כל בקשה עונים אמן. ואם כן, האמן האחרון הוא אחרי הבקשה האחרונה, ולא בסוף הברכה, כי אין לברכה סוף מוגדר.