וופל

הרמב"ם אומר
התחיל במסכת ברכות. והטעם שהצריכוהו להתחיל בה שהרופא הבקי כשירצה לשמור בריאות הבריא על תכונתה שהיא עומדת עליו יקדים תיקון המזון בתחלת רפואותיו ועל כן ראה החכם הזה להתחיל בברכות שכל מי שאוכל אין לו רשות לאכול עד שיברך וראה לסדר בתחלת דבריו ברכות כדי לתקן המזון תיקון שיש לו ענין. אחר כך ראה לתקן דבריו כדי שלא יהיה חסר בענין מן הענינים ולפיכך דבר על כלל הברכות שאדם חייב בהם על המזונות ועל המצות ואין לך מצוה שאדם חייב בה בכל יום אלא קריאת שמע בלבד ואין נכון לדבר בברכות ק״ש קודם שידבר על ק״ש עצמה לפיכך התחיל

האם לשיטתנו בקביעת סעודה על כובאנה הברכה היא המוציא?
ואם כן,
האם בשבת אני יכול לבצוע על הכובאנה (כשהיא שלמה) בצירוף פיתה?

א אדם השוכר רכב מחברת השכרה, וחברת ההשכרה נותנת ביטוח רק לשוכר הרכב בעצמו, ושוכר הרכב נתן לחברו לנהוג ברכב וחברו עשה תאונה והזיק לרכב, האם מותר לנהג לומר לחברת ההשכרה שהוא נהג ברכב וכך יפטר מתשלום? ואם חברת ההשכרה לא מבררים מי עשה את התאונה האם חייב לומר לחברת ההשכרה שהוא לא היה נהג הרכב?

ב האם מותר לברך על מאכל המזיק לבריאות אבל יש לו הנאה ממאכל זה? האם בגלל שמאכל זה הוא מזיק לבריאות לא ראוי לאוכלו ולכן המברך עליו מברך ברכה לבטלה, או שמא כיוון שמאכל זה גורם לו הנאה ( למרות שמאכל זה מזיק לבריאותו) אפשר לברך עליו?

שלום וברכה ויישר כח
לאחר שקראתי קריאת שמע על המיטה, נזכרתי שלא התפללתי ערבית. קמתי והלכתי למניין בשכונה, ולאחר מכן לא אמרתי שוב קריאת שמע על המיטה. האם נהגתי נכון? אם לא, כיצד הכי נכון היה לנהוג במצב זה?