ובכן

שלום לכה"ר,
אבקש לדעת מה עלי לעשות בשעת התפילה במצבים הבאים: מתי להפסיק ולענות, מתי לדלג ומתי להמשיך כרגיל ללא עניה?
1. שחרית: כאשר אני באמצע פסוקי דזמרא וש"ץ התחיל ישתבח. האם להפסיק מיד ולהצטרף אליו לישתבח ולענות לקדיש או לפחות לסיים את הפרק ולדלג לישבח?
2. שחרית: כאשר אני באמצע סדר היום וש"ץ כבר סיים והחל בקדיש תתקבל.
3. בערבית: כאשר ברצוני לומר את נוסח השכיבנו וחתימתו לפי מנהגנו ואני מתפלל בביכ"נ שלא נוהגים לומר את התוספת הנ"ל.

שאלה נוספת בהקשר למאכלות אסורות:
מהי אבקת חלב נוכרי של ימינו ומהו לאכלה לפי שיטת הגרי"ק?

בתודה וברכה מראש לרב על העזרה הרבה.

שלום יבוא אל כמו"ר הג"ר רצון ערוסי יצ"ו. באחת מתשובת מארי באתר מורשת, כתב מארי כך: "אני אמרתי, שכיון שמצאנו סידור הר"ש מסלגמסה, שהוא בן דורו של רבינו, ניתן לומר שרבינו הכיר את נוסח הר"ש מסלגמסה, שכנראה נהגו בו במצרים, ובימי רבינו כבר היה בשקיעה. ואפשר שרבינו, שהתוודע לנוסח תימן, כפי שמארי אומר, אבל נוסח זה לא הפתיע אותו, כי כאמור אפשר שכבר הכיר את עיקרו ע"י הנוסח של הר"ש מסלגמסה, או הנוסח הקדום שהיה במצרים, וכשראה שבתימן שהוא עדיין נהוג - קבעו. בדרך ההסברה שלי אני טוען שהרמב"ם לא היה מופתע מנוסח תמן כאילו מצא תגלית.

שלום כבוד הרב,
אצלנו ביישוב נוהגים כל יום להתפלל מנחה ערבית ממש צמוד אחד אחרי השני,דהיינו איך שהחזן מסיים "אחד ושמו אחד" מייד הוא מתחיל "והוא רחום" מתפללים ונפטרין לבתיהם.
שאלתי היא,
האם אין בדבר משום לא לעשות את המצוות חבילות חבילות?

האם נכה עם כיסא גלגלים שלא יכול לעמוד, האם יכול לקום לתורה? כי יש מחלוקת בעניין

שלום רב בשחרית שלשבת אומרים לפני הכנסת ס"ת פסוקי "ברוך ה' אשר נתן מנוחה....... יהי ה'.. וכו"' יורנו הרב מה טעם אמירת פסוקים אלו ומה עניינם לכאן ושכמ"ה.

תודה לרב על התשובות הקודמות. השאלה בנושא הגייה היא: לדוגמא, הפסוק "לה' הארץ ומלואה...". שמעתי את ההגייה התימנית, שמבטאת זאת כך: לַ אֲ דׂ נ ..... הארץ ומלואה. כלומר, הא' של שם ה' מבוטאת בתנועה, ולא נחה כמו שהוגים האשכנזים והספרדים "לַ א דׂ נ..... " וכך גם באותיות ו' כ' ב' הבאות לפני שם ה'. מדוע זאת ההגייה? אולי טעיתי בשמיעה?
תודה.

שלום כבוד הרב אבקש לדעת האם צריך לעמוד שקוראים בתורה את ה"תוכחה"
תודה

לכבוד הרב היקר ראיתי את תשובת הרב על כך שאין לומר בימים שנ"ל תחנון מפני שאין בהם ספד ותענית. וזאת הסיבה שנכתב שלא לומר תחנון בהם בסידור שיח ירושלם. ברם, עיינתי בהלכה ונראה שלא ניתן ללמוד ממנה כן, מפני שאמירת תחנון אין בה מן הצער שיש בספד ובתענית והיא בדרגה פחותה בהרבה, ובעיקר יש בה הכנעת הלב לפני בורא עולם. ולכן לענ"ד אין משם ראיה וכן צריך לומר תחנון גם בימים שנזכרו לעיל. האם לדעת הרב אני צודק? בברכה

לפי שולחן ערוך מי שיש לו אזכרה של ההורים ראוי לעלות מפטיר ואפילו כהן .השאלה היא האם כהן שעולה מפטיר באזכרה של אימו והוא לא מוציא ידי חובה את הקהל האם באזכרה של אביו הוא יעלה מפטיר ומשהו אחר יקרא את ההפטרה.