לפי רבינו, יתפלל עד שליש היום. ואחרי שליש היום, אם עבר והתפלל עד חצות היום, עלתה לו תפילה. רק לא תפילה בזמנה. (רבינו, תפילה, ג, א). ואף שרבינו כתב ואם עבר או טעה והתפלל אחרי שליש היום, נראה שאם התעורר אחרי שליש היום, ולפני חצות היום, שיתפלל אז, ולא ימתין לזמן מנחה, כדי שיתפלל תשלומין. כי שעת הדוחק, כדיעבד דמי. שהרי רבינו שם, ט, כתב, טעה ולא התפלל שחרית עד חצי היום, יתפלל מנחה שתיים. וכיצד כתב חצי היום, והרי בין שליש היום חצי היום, רק התפלל בדיעבד, עלתה לו תפילה, ולא תפילה בזמנה. שמע מינה, שזו עדיפה מאשר תפילת תשלומין, ושעת הדוחק כדיעבד דמי. כל האמור לעיל, מכוון בקל וחומר, לברכות השחר ולברכות התורה, שלא יאחרן כלל.