איסור צביעת שיער ע"י הגבר הוא איסור תורה, רמב"ם ע"ז, יב, יא. אולם ע"י גוי, אפשר שהאיסור הוא מדרבנן. ובמקום צער ופגיעה בשידוכין (מצוה) אפשר שמותר ע"י גוי. אך עיין בשו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, פר, שאסר לגבר לשתות סם שגורם לכך שהשערות הלבנות ישובו ויצמחו שחורות, ואסר. אבל גם לדבריו, שינוי צבע השערות הלבנות לשחורות ע"י סם, הוא גרמא, ואסור מדרבנן. ואם כן, יש לומר שאיסור דרבנן נדחה במקום צער או מצוה, כמו שנפסק בשו"ע יו"ד, קפ"ב, ד, למי שיש לו חטטין במקום הערוה, או בבית השחי, לגלח שערו באותם מקומות. ודרך אגב, הרב פיינשטיין זצ"ל, שם, בחן את האיסור לא ילבש, האם עצם המעשה שמתנהג כפי שמתנהגות הנשים, או שבמבחן התוצאה הוא כבר כמו אשה, ובחר בחלופה השניה. ולכן אסר ששינוי צבע שערות לבנות לשחורות ע"י סם. ואחרי בקשת המחילה, יש באיסור זה, דברים שאסורים בגלל מעשה התנהגות, כמו ליקוט שערות לבנות מתוך שחורות, שהרי גם לגבר יש שערות שחורות. ואין דבר זה נבחן במבחן התוצאה, וכן הצביעה. ויש שאסורים בגלל התוצאה. כגון, שהאיש עם שמלת אשה, וששערותיו במקום הערוה מגולחים.