תפילת שחרית לפני הזריחה

שלום למעכ"ת
רציתי לדעת יש איזשהו בעיה באריכות תפילת ש"ע (כרבע שעה). זה נוגד איזושהי הלכה או איזשהו מנהג תימני? ברוך תהיה.
תודה .

אני גר ביישוב בו רוב היישוב אשכנזי ויש לנו מניין תימני אחד בימות החול מוקדם (נכון לחנוכה בשעה 5:30) כך שיוצא שבימות החול אני בכל מקרה צריך לצאת לעבודה מוקדם ולכן מבחינה הלכתית אין בעיה שאני אתפלל מוקדם לפני הזריחה. השאלה היא אם בימים שאני לא עובד אני רשאי מבחינה הלכתית להתפלל במניין זה עקב החשיבות שמדובר במניין תימני, ומה עוד שמנין זה הינו מצומצם וכל אדם שנעדר הדבר פוגע במניין.

שלום לכמו"ר מארי ערוסי הנכבד. תוכן השאלה: אתמול ענה מארי לשואל ששאל על "שבת האזכרה של אבי ז"ל חל עם עוד שתי אזכרות נוספות של שני מתפללים נוספים בבית הכנסת. כתוצאה מכך מחירי העליות שביעי הפטרה ומוסף מאמירים כשכל אחד מוסיף ועולה. אני לא רוצה להתחרות אתם מפני שאחר כך זה גולש לעניינים אחרים לא נעימים. מצד אני אני רוצה לכבד את זכרו של אבי." השואל שאל על "כבוד" אביו ומארי ענה לו: "ללמוד תורה אתה, ואם יש לך בנים ונכדים, לעילוי נשמתו, זהו הדבר הטוב ביותר. " איזה "עילוי" ולאן ניתן להעלות את המת שכבר מת ואבד מן העולם לעולם שכולו טוב, אם לפי רבנו וסיעתו יישאר לנצח ברמתו ובמעמדו?

שלום עליך מו"ר בעניין תקנת הרמב"ם לתפילה אחת בקול רם, ללא חזרת הש"ץ. במציאות בימינו שרואים אנו שרבים מן המתפללים, אינם מרוכזים בתפילה, ולא רק שאינם עומדים בחזרת הש"ץ כדרך שעומדים בתפילת הלחש אלא מסתובבים ומתעסקים בדברים שונים ומשונים, מי בעלון מזדמן ומי בספר כזה או אחר, מי בדיבורים עם חברו ומי במכשיר הטלפון ועוד כנ"ל... (וגם לסוברים שניתן לשבת בחזרה, הדבר לא מפחית את המתואר, ונראה שאף מגביר...) האם אין זה שיקול מכריע מתוך יתר השיקולים לחזור לתקנת הרמב"ם? יש לומר, שאת המציאות העגומה המתוארת ראיתי במספר בתי כנסת, מגוון ציבורים ועדות, זרמים שונים, ישיבות...

מה הרמב"ם סובר בנושא "כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו".
יש שתי גישות לנושא:
שיטת רש"י - בכל כוונתו
שיטת פרשנים אחרים: בכל כוחו - פשוטו כמשמעו.

כמו מי נקט רבינו הרמב"ם? האם יש אסמכתא לתשובה?