קריעה

מה מקור המנהג הזה והאם היה נהוג גם בקרב יהדות תימן?

האם מדובר במנהג ברמת: "מאן דקפיד קפדינן בהדיה ..."?

האם חששו הפוסקים למה שכתבה הגמרא "אל יפתח אדם פיו לשטן" או למה שאמרו "ברית כרותה לשפתים"? 

עד כמה ואת מי מחייב מנהג ברמה שכזאת - מהם כללי הפסיקה במקרים שכאלו?

כיצד יפעל במקרה שכזה מי שאינו אמון על מנהג זה?

במה נשתנה מנהג יהודי תימן בסדר הטהרה ובתכריכין של המת? 

מצאו ישראל הרוג, כיצד ינהגו בסדר קבורתו והאם זה כולל טהרה ותכריכין?

באילו תנאים יש לבצע טהרה לכבוד הנפטר ולכבוד החיים למרות נסיבות הפטירה?

באילו נסיבות יחשב בגדר דברים המותרים במלאכה בחוה"מ כדי שיהיה רשאי להפעיל עסקו ע"י אחרים?

ממתי מונין את שבעת ימי איסור עשיית מלאכה לאבל, מיום הקבורה או מיום הראשון של ישיבת השבעה?

מתי מפעילים את הכלל: "באבל הלך אחרי המיקל"?