האם מותר למלמד לחזור ולהגות את שם ה' עד שיקלוט התלמיד?
באילו נסיבות חל האיסור למחיקת שם ה', ומה דינו של שם ה' שנכתב בחומר כתיבה נסתר?
האם מותר למכור ס"ת לקונסרבטיביים, האם ניתן להשוות זאת לאיסור מכירת ס"ת כשר לקראים?
הרמב"ם פסק בהלכות ע"ז על בסיס פסוק זה שהנוטע לנוי בעזרה הרי זה לוקה, ומה עם נטיעות מחוץ לעזרה
האם בגלל שהגויים נוטעים במקומות שהם מתפללים לאמונתם, תיחשב הנטיעה הליכה בחוקות הגויים?
היש הבדל ברמת הקדושה בין הר הבית לרמת הקדושה של בית הכנסת?
מי יוכל לסמן הגבולות של חריגה מדת משה וישראל בדור שיש בו פוטנציאל למרדנות ונטיה לחיקוי מנהגי גוים?
מדוע הטילה התורה חובת מצוות פריה ורביה דווקא על הגבר, היש בזה אפליה או התחשבות לטובת האשה?
האם ישנן נסיבות שגבר השתמש בכלי נשים ולמרות זו לא עבר על איסור "לא ילבש"?
לכבוד הרב רצון ערוסי,
שלום רב,
היום ניתן למצוא בחנויות תיק של חברה מסויימת עליו מתנוססים צלבים באופן בולט ביותר.
רבים, גם מהציבור הדתי משתמשים בתיק הפופולארי הנ"ל.
הצלבים מופיעים גם בהדפס חבוי בתוך התיק (שחור על גבי שחור).
ההדפס הפנימי הוא חלק בלתי נפרד מדפנות התיק הפנימיות, ומופיע מאות פעמים. (כמו דוגמא באריג).
עפ"י בדיקתי (מבלי לדעת את כוונת היצרן- מיוצר בסין):
היש הבדל בדין בין פריטים שכתובים עליהם פסוקים לבין אלו שכתובים עליהם שמות מלאכים וכיו"ב ומה דינם של היצרנים?
מהי מידת אחריותו של הסוחר למכשול העלול להגרם בכניסה של רוכש התכשיט למקומות המטונפים?
האם בשימוש בקמיעים כעין אלו לרפואה יש חשש ל"קיצורי דרך" להשפיע על ה' תוך ויתור על מסלול החזרה בתשובה?
מדוע קידשה תורת ישראל מלחמת חורמה בעובדי עבודה זרה והאם יש לכאורה ריח של גזענות בהתייחסות זו?
האם ישנם גבולות להיתרים של הקשרים עם עובדי ע"ז "משום דרכי שלום" או שזוהי לפעמים סיבה להיתר גורף?
האם מורה ההוראה צריך לשקול במקרים אלו גם את ההסתה של יהודים פורקי עול העלולה להגביר האיבה של הגויים לעם ישראל?
האם האיסור מצטמצם רק בחריטת כתובת הקעקע על גופו או שחייב במלקות כל אימת שאינו מסיר הכתובת והוא מותרה כדין?
החוזר בתשובה, האם יסכין עם סימנים חיצוניים המזכירים את תקופת האופל שחי בה קודם שהתוודע לאורה של התורה?
כאשר הסרת הכתובת כרוכה בביצוע ניתוח בגופו, האם מותר להסתכן בחבלה בגופו לשם הסרת כתובת הקעקע?
היש להתייחס אליהם כגויים לכל דבר כפי ההלכה המקורית או יש להקל בדיניהם בגלל הנסיבות המיוחדות של ימינו במיחוד כאשר הם מגיעים למשל לבית כנסת?
הרמב"ם עשה הבחנה ברורה בין הכופרים ברמה האידיולוגית לבין בניהם שנולדו לתוך מציאות כזו ונחשב אנוס, האם לפי זה נחשוב את בני הקיבוצים החילונים כאנוסים ואולי מצווה לקרבם?
האם בגלל שהתקשורת מבצעת "שטיפת מוח" לזכויות הפרט על בסיס "בחירה חופשית" לכאורה, נתייחס ביתר קולא לאותם מחללי שבת?
מהם הגדרים של פרהסיא, האם דווקא לעיני עשרה מישראל או שמספיק שידוע ומפורסם הדבר?
האם ההתייחסות החמורה לאותו אדם תלוי בכמות הפעמים שעבר העבירה או אולי תלוי בחומרת העבירה דאורייתא או דרבנן?
ומה עם מחלל שבת לתיאבון? דהיינו, אינו מנאץ אלא מוטעה בעולם המושגים שלו האם גם אליו נתייחס בחומרה כגוי לכל דבר?
