ירושלמי שמעמדו נשאר כמוקף הגיע לשפלה בחמישה עשר באדר והוזמן לעבור לפני התיבה. לגביו זה עדיין יום הפורים, אך הציבור המקומי כבר סיים אותו. ההבחנה בין תפילתו בלחש לבין תפילתו בקול מול הציבור מבררת מדוע אין די בחיובו האישי כדי לשנות את נוסח המקום.
שאלות המקור
מהו הזמן הקובע למוקף או פרוז בן יומו ע"מ לקבוע אם יחולו עליו דיני פורים או דיני שושן פורים?
היש הבדל בדינו לגבי אמירת "על הניסים", בין ציבור שמתפללים לחש וחזרה לבין ציבור המתפללים תפילה אחת?
היש לחשוש גם משום מראית העין שיאמרו: "ראינו שאומרים על הניסים בט'ו לאדר גם בשפלה"?
האזינו להבחנה בין החיוב האישי לתפילת הציבור, ושמרו על ההבדל בין לחש, חזרה ותפילה אחת.
תחילה מבררים שמעמדו נשאר ירושלמי
השאלה נוגעת לירושלמי שמעמדו כמוקף נשאר גם אחרי ירידתו לשפלה בחמישה עשר. לפי הדרך הקובעת בתחילת ליל ארבעה עשר, הוא היה אז בירושלים. לפי הדרך המתחשבת בעלות השחר, נידון מי שהיה בירושלים במועד הקובע ורק אחר כך נסע. אין לדלג על התנאי הזה ולפסוק לכל נוסע באותה דרך.
המצב אפשרי בשחרית, אם עדיין לא הספיק להתפלל, או במנחה אחרי שכבר התפלל וקרא מגילה בירושלים. שאלת מעמדו האישי נפרדת מן השאלה כיצד ינהג כשהוא נעשה שליח הציבור של בני המקום.
בלחש אומר, ובחזרה אינו אומר
כאשר הציבור מתפלל תחילה בלחש ואחר כך יש חזרה בקול, הירושלמי אומר על הניסים בתפילתו בלחש, לפי חיובו שלו. אולם בחזרה אינו אומר את ההוספה. הוא אינו מתפלל אז רק לעצמו; החזרה נועדה גם לציבור המקומי, שביחס אליו אין זה יום אמירת על הניסים.
כאשר מתפללים תפילה אחת, והציבור מתפלל עם שליח הציבור מילה במילה, אין הוא אומר על הניסים בקול. ההבחנה אינה בין אדם חשוב לאדם אחר, אלא בין תפילתו האישית לבין סדר התפילה שהוא מנהיג במקום.
שותפות בשמחה אינה חיוב זהה בכל פרט
בני הפרזים סיימו את קיום חובות הפורים שלהם בתום ארבעה עשר. בחמישה עשר נשמרים גם אצלם דינים של הימנעות מהספד ותענית ואי אמירת תחנונים, אבל אין זה יוצר עבורם חיוב חדש לומר על הניסים. אין ללמוד מן השותפות בשמחה שכל פרטי עבודת היום זהים לבני ירושלים.
הפסק, מנהג המקום וחשש לשיבוש
בדברי המשנה ברורה נידונה אמירה שאינה מעניינו של אותו יום כהוספה העלולה להיות בגדר הפסק. לגבי הירושלמי עצמו, שעוד חייב בה, הקושי אינו זהה. אולם בתפילת הציבור מתעוררת שאלת השומעים שאותם הוא מוציא ידי חובה.
גם אם יש מקום להשיב על נימוק ההפסק, נשאר הטעם של שמירת סדר המקום. מי שישמע על הניסים בחמישה עשר עלול ללמוד מכך שכך נוהגים בשפלה, בלי לדעת שהקורא ירושלמי ומהם תנאי המקרה. במקום שאין בו הסבר ובקרה עלול להתפתח מנהג משובש. אין לתת יד לכך באמצעות שינוי התפילה בקול.
אם טעה ואמר, אין מחזירים
מובא שאם אדם מן המקום אמר על הניסים בטעות בחמישה עשר, אין מחזירים אותו, אף שאין זו ההנהגה לכתחילה. הכשרות בדיעבד אינה סיבה לשליח ציבור לשנות מראש את סדר המקום. יש לשמור על ההבחנה בין הוראה לכתחילה לבין תוצאה לאחר שכבר טעה.
מסקנת הדברים
ירושלמי החייב עדיין בעל הניסים אומר אותה בלחש בתפילתו האישית, כאשר יש לחש וחזרה נפרדים. בקול, בחזרה או בתפילה אחת עם הציבור המקומי, אינו אומר. חיובו האישי אינו מבטל את סדר המקום ואת האחריות שלא להטעות את השומעים; ואם נאמרה ההוספה בטעות, מובא שאין מחזירים.
האם שליח ציבור ירושלמי בשפלה אומר על הניסים בלחש?
במקרה שבו נשאר חייב כמוקף בחמישה עשר, ויש תפילת לחש וחזרה נפרדות, הוא אומר על הניסים בלחש לפי חיובו האישי. אין ללמוד מכך שיאמר גם בחזרה בקול, משום שזו תפילת הציבור המקומי.
מה הדין בחזרה בקול ובתפילה אחת עם הציבור?
אין הוא אומר על הניסים בקול, הן בחזרה והן בתפילה אחת שבה הציבור מתפלל עמו מילה במילה. חיובו האישי אינו משנה את נוסח המקום, שבו כבר הסתיים יום הפורים של בני הפרזים.
מדוע חוששים לשיבוש אם מדובר בירושלמי שחייב עדיין?
השומעים אינם יודעים תמיד מהו מעמדו האישי של שליח הציבור. אם ישמעו על הניסים בחמישה עשר, הם עלולים ללמוד שכך נוהגים גם בשפלה. גם כאשר יש מקום לדון בנימוק ההפסק, נשאר הטעם של שמירת סדר המקום ומניעת הטעיה.
האם מי שטעה ואמר על הניסים בחמישה עשר בשפלה חוזר על תפילתו?
לפי הדין המובא, אין מחזירים אותו. זהו דין בדיעבד לאחר הטעות, ואינו היתר לשליח הציבור להוסיף לכתחילה אמירה שאינה נוהגת בציבור המקומי.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
האם משלוח מנות חייב להגיע בזמן שהמקבל יספיק לאוכלו בפורים?
שלום.
משלוח מנות בפורים,
חייב לשלוח זמן מספיק כדי שהמקבל יוכל לאכול ביום הפורים ?
או יצא ידי חובה במשלוח גם אם המקבל לא יוכל לאכול אותה ביום הפורים.
כגון: שלח בשר, מאכל לא מבושל והמקבל לא יספיק להכינו עד לסוף היום.
או שלח מנה זמן קצר מאוד לפני סוף היום.
אשמח לקבל הפניות לפוסקים.
לברך שהחיינו על תחפושת
" מה שכבוד הרב הורה שאפשר לברך שהחיינו על תחפושת,
אז בבית המדרש הקשו, ואשמח לתשובתו.
הקשו כך:
"הרי עיקר ההנאה בה הוא שמח הינה על התפאורה היוצאת מן הבגד בלבד, ולא על הבגד עצמו שאין בו ממש (אף אם עמיד הוא), ועל שמחה לבד אין מברכים שהחיינו.
בגד שכל מהותו הינה חיצונית, עד כדי שניטל ממנו שם בגד, כגון תחפושת שמחמת כך ניתן לעשותה מחומרים זולים ופשוטים ולא איכותיים מבחינת חוזק, חסר בשם בגד ולא יברך עליו. ולעומת זאת בגד יפה שאדם נהנה ללובשו, ולהתהדר עמו כלפי הסובב פשוט שהוא בגד ומברך עליו.
מה דעת הרב
פורים
שלום לכבוד הרב שליט"א.
1. פרשת זכור - מצות עשה דאורייתא לזכור את מה שעשה עמלק לישראל. בזמן שכל האומות פחדו "שמעו עמים ירגזון...", בא עמלק להלחם ב - ה' ובישראל, ועל כך ציוה אותנו הקב"ה לזכור את מה שעשה לנו. ואני שואל על מה כל ה"רעש", שעושים כלפי עמלק? הרי הקב"ה בכבודו ובעצמו שלח אותו להלחם בישראל על שרפו ידיהם מהתורה. כיצד מסתדר הדבר?
האם אומרים בברכת המזון ״על הניסים״ או ״ועל הניסים״?
הרב שלום,
ראיתי שיש נוהגים בברכת המזון בחנוכה ובפורים לומר "ועל הניסים" עם ו' בניגוד למנהגנו "על הניסים".
ממה נובע ההבדל?
שכרות בפורים
לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א לכארוה מלשון הרמב"ם בהלכות מגילה ב ט"ו " ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו" משמע שמצריך שישתכר, פשוטו כמשמעו, והיה נ"ל שמ"ש "וירדם בשכרותו" היינו כדי לפתור את הבעייה של רבינו אפריים מעובדא דרבה ור"ז, שכך לא יזיק. כמו כן קצת משמע שישתכר עד כדי כך שירדם משכרותו ולא כמו שנהוג לומר ברמב"ם שישתה מעט יותר מלימודו וילך לישון, שזו למעשה דעת הכלבו. אך צ"ע ממ"ש רבינו במ"נ ח"ג פ"ח על השכרות.
משלוח מנות, האם יוצאים ידי חובה גם במשלוח כרטיסי קניה?
שלח לחברו בשר בכמות גדולה והוסיף משקה משובח, האם יצא י"ח משלוח מנות?
האם רשאים לכלול ב"משלוח מנות" גם פריטים שאינם מיני מאכלים כגון חידושי תורה?
כיצד משתלבת מצוות משלוח המנות עם סעודת הפורים והמסר העיקרי של ימי הפורים?
מהם סייגי הרב באוצר בית דין, גיור בימות המשיח, תפילה ואירועי שמחה באבלות?
1. האם על הנוהגים כדעת רבנו לעשות מנוי לאוצר הארץ?
רב היישוב שאני גר בו, רב אשכנזי, מאוד ממליץ על כך לחיזוק החקלאות היהודית השומרת על שנת השמיטה. אגב, אצלנו, בשומרון, אין כלל אפשרות לקניית פירות וירקות מחו"ל.
2. דעת מקרא על ספר יחזקאל מז, כב מביא גמרא "אין מקלים גרים לימות המשיח" (יבמות כד ע"ב ועוד), אבל רבנו בהלכות אסורי ביאה פרק יג הלכה ד פסק "וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית...". מהו הנכון?
הרי נבואת הנביא ע"ה משנה את ההלכה.
מגילה שנמחקה: מה מעכב בכתיבה ובקריאה?
מה הופך את שמחת פורים לשמחה של מצווה?
מגילת אסתר
שלום לרב ערוסי. אני עושה עבודה על מגילת אסתר, ורציתי לדעת ולדייק במנהג תימן ע"פ רבינו ומארי יוסף זצ"ל
א. האם יש לתייג את המגילה? (חובה, מנהג, איך נהגו בתימן?)
ב. כמה ואם יכול מו"ר לכתוב אותם (אם זה לא טורח גדול) שינויים יש בין מגילת אסתר תימנית ובין מגילת אסתר מעדות אחרות?
ג. האם נהגו בתימן לכתוב את המגילה כשהמילה "המלך" בראש העמוד?
ד. האם הקפידו על מספר שורות בכל יריעה? ה. אם יש משהו מיוחד שלא מניתי אשמח לשמוע. אודה למארי שיחדד הבנתי וקושיותי בנושא.