נפטרו לעולמם 3 נשים כשרות בהפרש של שבוע זו אחר זו, האם יש מקום בנסיבות אלו לגזור תענית?

לק"י
שלום כבוד הרב,
בבית הכנסת בו אני מתפלל נוהגים לערוך סעודה שלישית בשבת בין מנחה לערבית. לאחר הסעודה ודברי תורה שרים מספר שירי שבת ואז מברכים ברכת המזון.
אני בשנת האבל על אבי מורי עליו השלום, האם עלי להימנע הלהשתתף בסעודות אלו?
או שמא עלי לחוש לאבלות בפרהסיא בשבת, וכן להשתתף בסעודה כשם שנהגתי לפני האבל?
ברצוני להדגיש שאינני יכול לשוב לביתי לאחר מנחה, שכן ביתי רחוק ולא אספיק לשוב לערבית. כמו כן מרבית המתפללים משתתפים בסעודה (למעט מתפלל או שניים) ואם לא אצטרף ידעו כולם שאני נוהג כך בשל האבל.
בברכה

שלום וברכה למורנו ורבנו. האם יש איסור לאבלים לאכול בשר בשבעת ימי האבל? כל טוב

הרמב"ם כותב בהל' עבודה זרה לעניין הלוחש על המכה וכו' שאין לקרוא פסוקים כסגולה לרפואת חולה. (מה שהיום נפוץ כאשר מקטלגים פרקי תהילים לרפואת אבר כזה וכו') בנוסף כותב הרמב"ם שאין דבר כזה עילוי נשמות, מכיוון שזכויות האדם הן אינדיבידואליות לו לעצמו ואין לו יכולת העברה וכו'. מכאן אני למד שכל מה שיש נוהגים לומר לפני לימוד מסויים "הלימוד לרפואת פלוני" או "לעילוי נשמתו" אין בהם ממש לשיטת הרמב"ם מכיוון שאין יכולת העברת זכות. מה שאני לומד עכשיו הוא לעילוי נשמתי אני ולא לזכות מישהו אחר. מה שכן נותר הוא להתפלל בעד החולה, אבל המת מת, ואין שום דבר היכול להועיל לו. האם הבנתי נכונה?

שלום כבוד הרב.
שמעתי את שיעור הקצר לעניין כניסה לבית קברות עם ציצית לשיטת מנהגינו. (מובא באתר נצח ישראל). כיצד ראוי לנהוג הלכה למעשה, לעניין גרירת ציצית ממש על הקברות, ולא רק בכניסה עם טלית? הן אליבא דרבינו הרמב"ם, והן אליבא דמהרי"ץ והשת"ז? ברוך תהיה.

לכבוד מו"ר הרה"ג רצון ערוסי יצ"ו אבי (ה' ישלח לו רפואה שלימה) ביקש ממני בעודו בהכרה מלאה שלא אומר עליו קדיש (מה שקוראים קדיש יתום) כי הוא לא החזיק בזה, גם אני מחזיק בדעה זו שהקדיש לא מועיל למת. ואני חושב שגם מנהג תימן לפחות הקדום לא נהגו כך. מה דעתו של כב' מו"ר.
תודה

ידוע שאדם הנמצא בשנת אבל, ואומר קדיש על אביו ואימו מפסיק בחודש ה11, האם ההפסקה חייבת להיות לכל החודש או שיכול להפסיק רק למשך שבוע בחודש ה11 ואז להמשיך באמירת הקדיש.
אשמח לקבל את תשובת הרב,
בברכה, שרעבי יאיר.