האורח כבר הגיע לבית המארח ואף השתתף בעלות השמן, אך בשעת הדלקת נרות חנוכה הוא עלול להיות בדרך. האם השותפות בשמן מספיקה כדי לצאת בהדלקה גם בהיעדרו? ההבחנה בין בן בית לבין אורח מעמידה את השאלה באור אחר, ומחייבת להיערך מראש למקום שבו ישהה בזמן ההדלקה.
🎧 האזינו להבחנה בין בן בית לאורח, ולדרך להיערך להדלקה כשהנסיעה עלולה למנוע נוכחות אצל המארח.
אורח שאין מי שמדליק עליו בביתו, והשתתף בשמן המארח אך אינו נוכח בשעת הדלקת נרות חנוכה, נמצא בספק גדול אם יצא ידי חובה. אין להשוות את מצבו לבן בית היוצא בהדלקת משפחתו גם כשהוא נעדר. לכן עליו לעשות כל שביכולתו להיות נוכח בהדלקה; ואם הוא בדרכים ואינו צפוי להגיע בזמן, ייערך להיות במקום שיוכל לשהות בו בזמן ההדלקה ולהדליק שם.
בן בית יוצא גם כשהוא נעדר
בדין ״נר איש וביתו״, האיש או האישה המדליקים בבית מוציאים את בני הבית ידי חובתם. בכלל זה גם הבנים והבנות הגדולים הסמוכים על שולחן הוריהם, ולא רק הילדים הקטנים המתחנכים במצווה. בני הבית יוצאים בהדלקה גם אם אינם נוכחים בשעתה, מפני שזהו ביתם והם כלולים במסגרת הבית.
לא די אפוא לשאול אם אדם שמע את הברכה או ראה את ההדלקה. תחילה צריך לברר מה מעמדו: בן בית או אורח. היעדר נוכחות אינו יוצר אותו דין בשני המצבים.
מדוע האורח משתתף בשמן?
האורח אינו בן בית. כשאין מי שמדליק עליו בביתו ויש לו מקום נפרד עם כניסה נפרדת, הוא חייב בהדלקה במקומו. לעומת זאת, כשהוא מתארח אצל המארח בלי כניסה נפרדת, אין מוסיפים סתם מנורה לצד מנורת בעל הבית. ריבוי מנורות כזה מטשטש ומחליש את משמעות פרסום הנס ואת ההבחנה בין מספר הנרות של לילות החג.
למצב זה נתנו חכמים אפשרות להשתתף בפרוטות. האורח נעשה שותף בשמן, ובעל הבית מוציא אותו בהדלקה מכוח שותפות זו. אך זו מסגרת שונה מדין בני הבית: שותפות בשמן אינה הופכת מאליה את האורח לבן בית לכל עניין.
שותף בשמן שאינו בשעת ההדלקה
אם האורח משתתף בשמן אבל נעדר בשעת ההדלקה, ואין מי שמדליק עליו בביתו, מתעוררת השאלה אם השותף יכול להוציא את שותפו בלי נוכחותו. הדבר שנוי במחלוקת, ולכן אין כדאי להיקלע למצב שיש בו ספק אם קוימה המצווה.
הדרך היותר בטוחה היא להשתדל להיות אצל המארח בשעת ההדלקה. מי שנמצא בדרכים וחושש שלא יגיע בזמן, יזדמן למקום שבו יוכל לשהות בשעת ההדלקה וידליק שם. ההיערכות נדרשת מראש, ולא די בהשתתפות הכספית כששאלת הנוכחות נותרת פתוחה.
אם הגיע לבית המארח לאחר שכבר הודלקו הנרות, אך עדיין בתוך זמן ההדלקה, לכל הפחות יברך ״שעשה ניסים לאבותינו״ על אותו נר, כפי שנאמר במקרה הנידון. אין להפוך את האמירה הזאת לקביעה שההיעדרות קודם לכן אינה מעוררת ספק.
לעיון משלים: שותפות האורח בנר חנוכה של המארח.
מסקנת הדברים: השתתפות בשמן אינה מסירה את הספק של אורח שנעדר מההדלקה ואין מדליקים עליו בביתו. יש להשתדל להיות נוכח אצל המארח או להיערך להדלקה במקום שהותו בזמן המצווה. אין להשוות את האורח לבן בית היוצא בהדלקת ביתו גם בהיעדרו.
האם אורח שהשתתף בשמן יוצא בהדלקת המארח כשהוא נעדר?
אם אין מי שמדליק על האורח בביתו, והוא השתתף בשמן אך נעדר מהדלקת המארח, ספק גדול אם יצא ידי חובה. יש להשתדל להיות נוכח בהדלקה. מי שנמצא בדרכים וחושש שלא יגיע בזמן ייערך לשהות במקום שבו יוכל להדליק בזמן המצווה.
מדוע בן בית נעדר יוצא בהדלקה, ואילו באורח מתעורר ספק?
בדין נר איש וביתו, המדליק בבית מוציא את בני הבית גם כשאינם נוכחים, לרבות בנים ובנות גדולים הסמוכים על שולחן ההורים. אורח אינו בן בית, והשתתפותו בשמן היא מסגרת של שותפות. השאלה אם שותף מוציא את שותפו בלי נוכחותו שנויה במחלוקת, ולכן אין להשוות את שני המצבים.
מה עושה אורח שיש לו מקום וכניסה נפרדים?
כשאין מי שמדליק על האורח בביתו, ויש לו מקום נפרד עם כניסה נפרדת, הוא חייב להדליק במקומו. כשהוא מתארח אצל בעל הבית בלי כניסה נפרדת, ניתנה לו האפשרות להשתתף בפרוטות בשמן המארח, במקום להוסיף סתם מנורה לצד מנורת בעל הבית.
מה נאמר על אורח שהגיע אחרי ההדלקה אך עדיין בתוך זמנה?
במקרה הנידון, אם האורח הגיע לבית המארח לאחר שכבר הודלקו הנרות אך עדיין בתוך זמן ההדלקה, לכל הפחות יברך שעשה ניסים לאבותינו על אותו נר. יש לשמור על תנאי הזמן שנאמר, ולא להסיק מכך שנפתר הספק אם יצא בהדלקה שנעשתה בהיעדרו.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
הלכה
שלום כבוד הרב
1)הרב מוצפי שליט"א אמר למישהו שאמר שהוא צריך בעבודתו להעיר נוצרים לתפילתם שאינו צריך להפסיד עבודתו ומותר לו להעירם אך עדיף שלא יעירם אם זה דבר שהוא לא קבוע בעבודתו(להעיר נוצרים לעבודתם)ויגיד למנהל עבודה שלו שניסה להעיר אותם וכנראה היה גשם חזק או שהם לא שמעו מהרעמים וכו'...מה הסיבה שמותר לשקר שקרים גמורים כאלו במצב כזה ?
האם מותר לעשות מחיצת עראי בשבת למרות שהיא גורמת להכשר הלכתי שלא היה קיים בלעדי המחיצה ?
היש הבדלים בין דיני אוהל עראי בשבת לבין דיני מחיצת עראי בשבת?
באלו נסיבות לשיטת הרמב"ם נתיר לעשות מחיצת עראי בשבת ובאלו נסיבות נאסור זאת?
זלזול באוכלים
למדנו במסכת ברכות כי דברים שאינם נמאסים מותר להשליכם כגון סוכריות. אך לגבי פת יש לה מעלה מיוחדת שאסורה הזריקה בה בין אם היא נמאסת ובין אם אינה נמאסת.
שאלתי היא האם דין זה כולל את המאפיות שהרגילות היא לזרוק את הפת מהתנור אל השולחן בכדי שתתקרר?
בתודה מכבוד הרב ושלום.
יציאה של עשירי ממנין מצומצם לאחר עלינו לשבח ולפני הקדיש האחרון
בבית כנסת שמתפללים בו שאמי ובלאדי ביחד ונוהגים לומר קדיש לאחר עלינו לשבח בסוף תפילת שחרית, האם אדם הממהר לצאת רשאי לצאת לאחר "ברכו" של עלינו לשבח ולהשאיר את המתפללים ללא עשירי לקדיש
דין הלכה למשה מסיני ע"פ רבינו!
לכבוד הרב! שאלתי היא כדלקמן-כתב רבינו בהלכות אבל משה רבינו תקן להם לישראל 7ימי האבל ושבעת ימי המשתה כיצד נגדיר הלכה זו האם היא נקראת הלכה למשה מסיני או דברי סופרים וכיצד נבחין בין שתי הגדרות אלה? בברכת ברוך תהיה מכל העמים יישר כוח ושבת שלום מאת המצפה לתשובה בקרוב ולתשועה קרובה -יצחק בןשלום
העליה לרגל
שלום כבוד הרב,
במסכת חגיגה אנחנו מוצאים חיוב לכל אדם מישראל (זכרים) לעלות לרגל לירושלים.
אבל במסכת פסחים דף ח ע"ב אנחנו מוצאים: "דא"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל
ושאין לו קרקע אין עולה לרגל".
השאלה שלי היא: א. מה ההלכה בנדון? ב.על סמך מה אומר רב אמי מה שאמר?
(ברור לי שרב אמי קושר את העליה לרגל עם ההיגד בפסוק: "ולא יחמוד איש את ארצך
בעלותך לראות . . ."). על כל פנים זוהי משנה מפורשת שהכל (חוץ מחרש שוטה וקטן) חייבים לעלות לרגל.
בתודה ובברכה,