פרק א הלכה א

כיצד התייחסו חכמי אשכנז הראשונים למה שקרוי "קדיש יתום" או "חצי קדיש", ומה מקור קדיש זה?

האם לפי משנת הרמב"ם ניתן לומר שהקדיש מסוגל לשנות את דינו של הנפטר להעלות את דינו מגהינום לגן עדן?

אילו בעיות, כולל הלכתיות, מתעוררות כתוצאה מהתופעה שכל אבל רוצה לומר קדיש בציבור על הוריו?

מדוע נכללו ר"ח, חנוכה ופורים במנין הימים שאין נפילת פנים והרי אין בהם חובת שמחה או עונג וכד'?

היש קשר בין המנהג שלא ליפול ע"פ לבין האיסור שלא להתענות ושלא להספיד באותו יום?

בהל' מגילה פוסק הרמב"ם שאין להספיד ולא להתענות אף בי"ד וט"ו לאדר א' כימי הפורים, מה ניתן ללמוד מכך?

היש לדון אותו כדין שליח ציבור שנשתתק שיש להעמיד אחר במקומו ויתחיל ממקום שפסק?

האם ישלים תפילתו ע"מ להוציא ידי חובה את אלה שאינם יודעים להתפלל? 

היש גדר ערבות (כל ישראל ערבים זל"ז) בתפילה כדין ברכת המצוות שאע"פ שיצא מוציא?