תכנים לקריאה נוספת
רמב״ם
שלום
יש לי שתי שאלות נפרדות
1. א רמבם בשמונה פרקים מגדיר מה חיא "עיון" בכוחות השכל ואומר שזה לדעת החכמות. האם ההגדרה הזאת ראוי גם כן "לעיון" הגמרא?
ב האם זה מקור לדרך חלימוד תלמוד כמו מדע?
2.א האם הדרך חסידות בהלכות דעות פרק א מעלה או שלימות?
ב האם זה נעלה למדה בינונית?
ג האם יש קשר לדרך חסידות בהלכות דעות לחסידות בשאר משנה תורה כמו הלכות יסודי התורה פרק ה?
מדוע חייב המשכיר "בית זה" לתקן קלקול שחל במע' הבית ולא יוכל לטעון "מזלך גרם" כדין הבית שנתמוטט?
היש הבדל בדין השכירות מחברת השכרה לבין משכיר באקראי?
מהי המשמעות המשפטית של הטיעון "מזלך גרם" ובאלו נסיבות יוכל המשכיר לטעון טענה זו?
בבקשה תשובות נכונות... פנו לרב שרקי אם צריך
למה נראה לך שיש בורא לעולם? והאם גם לאותו בורא יש בורא משלו? (ואם לא,על סמך מה אתה יודע את זה?)
מה אתה יודע על אותו בורא ומהיכן אתה שואב את הידע הזה?
מהי עמדתו המוסרית של אותו בורא וכיצד אתה יודע אותה? האם הוא טוב או רע (ואיך אתה יודע את זה כמובן..)?
מה הייתה מטרתו של אותו בורא וכיצד אתה יודע אותה? האם המטרה טובה ורעה וכיצד אתה יודע אותה?
הלכה עוקרת מקרא, עד להיכן?
כבוד הרב שלום וברכה
מדי פעם יש לי וויכוח עם אנשים שמחזיקים בתזה שהרפורמים הם חלק בלתי נפרד מהיהדות, וטוענים כי דעותיהם לגיטימיות, בניגוד מוחלט לדעתי כמובן.
לאחרונה, נכנסתי למבוי סתום עם עצמי, ונראה לי בכל זאת שהפתרון לבעיה שלי הוא פשוט.
הגיית שם השם
שלום רב לרב.
אודה לרב על תשובה בהרחבה ככל הניתן יש כי בזה צורך הרבים:
א. לפי הידיעות שבידי, לא נהגו אבותינו בתימן להשתמש בכינוי אלוקים, קל, וכד' והגו את שם השם באדנות גם באיזכור של חלק מפסוק.
(אמי עליה השלום ולא רק היא היתה נפרדת ממני בברכה "ודעחק שם ה' באדנות ממש)
להפתעתי אני רואה כי יש שימוש גם ע"י יודעי ספר מבני עדתנו המשתמשים בצורה "אלוקים" הן בע"פ והן בכתב
מה הנכון לעשות וכיצד זה מתיישב עם מנהג אבותינו? (ראיתי אצל הרב רצאבי איסור מוחלט להשתמש בכנויים אלוקים, קל. שקי וכד')