הכנס העולמי ה 26 לדיני ממונות חלק ב'

שלום כה"ר במש"כ הרמב"ם (עפ"י ביאור מארי) לחלק בין שופר ע"ז לשופר של ע"ז, מדוע אין דין מה"ב חל ג"כ על משמשי ותקרובת ע"ז, הרי גם עליהם חל איסור דאורייתא? בתומ"ר.

שלום לכבוד מארי. יש לי קצת בעיה עם אמרת חז"ל זו: "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה". וכי לאחר לימוד מעמיק בשיטת רבנו נראה שקשה למצוא לה מקום. זאת כמובן ע"פ דברי רבנו במורה, באגרות, פיהמ"ש ותשובתו בעניין הקץ הקצוב לחיים, ועוד ועוד. כי איך יקבע לנו הקב"ה דבר מסויים לכל השנה על סמך יום הדין, ובמיוחד שלפי רבנו אין ראש השנה מתייחד בהיותו יום דין, אלא יום זכרון לבני אדם - כי הדין הוא בכל רגע ורגע. תכתב בספר החיים ובספר הזכרון (וגם עם ברכה זו יש לי קצת בעיה...) ברוך תהיה מארי, וה' יסייעך על מעשה רצונו.

שלום וברכה לכבוד מארי.
א. האם אדם המסופק אם שמע שופר או נענע לולב ביום הראשון של החג שמצוותו מדאורייתא האם כשבא לעשות את המצווה מספק יברך? שהרי הרמב"ם כתב בהל' ק"ש פ"ב הי"ג "ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך אינו חוזר ומברך" ע"כ.
ב. האם כאשר אדם מסופק ביום השני של ר"ה אם שמע שופר או בחוה"מ אם נענע לולב אינו חייב לעשות כלל את המצווה הואיל וספק דרבנן לקולא?
תודה רבה לכבוד מארי