לא תעשה לך כל פסל
בס"ד ו' אדר א' תשס"ה לכבוד הרב ערוסי שלום וברכה.
מה הדין לגבי פסלים/ פסלונים בדמויות של אדם או חיות בבית המשמשים כקישוט? מה הדין לגבי תבליטים/פסלונים של חיות (אריות) בבית הכנסת (על הפרוכת)? בכבוד רב
הרב חושף טפח ממעלליהם של הכתות המשיחיות:
- רקמה של המילים "משיח"+"ישו" ע"ג טלית
- "איטבח אל יהוד" – בתפילין
- צלב ברגל של האות "ה" במזוזה
נושא מרכזי 1: חדירת המיסיונריות באמצעות תשמישי קדושה
הנואם מתאר מקרה בו נמצאה שקית של טליתות חדשות מבית "טריטניה" (ככל הנראה שם של יצרן או מותג) שהונחו על פח אשפה. טליתות אלו, למראית עין רגילות עם פסים כחולים, התגלו כטליתות של מיסיונרים.
נושא מרכזי 2: תקדים של חדירה מיסיונרית בתפילין
הנואם מזכיר תקדים מלפני שנים רבות בו הגיעו אליו תפילין לבדיקה, ובפרשה הרביעית של תפילין של ראש היה כתוב "יטבח היהודי הממזר". הוא השתמש בצילום של זה כדי להראות את "מלחמת דת נגד דת, מלחמת אמונה נגד אמונה" של המיסיונרים.
נושא מרכזי 3: הקשר לאירועים אלימים (הטבח במרכז הרב)
הנואם מקשר את ניסיונות ההחדרה המיסיונרית לתפיסה שלו לגבי האירועים האלימים, כמו הטבח במרכז הרב. הוא טוען שהגויים מבינים שהמאבק נגד היהודים הוא גם מאבק דתי ואמוני, ושהפגיעה ב"לב היהודי" ובערכים הדתיים היא חלק מהמלחמה.
נושא מרכזי 4: הזהירות הנדרשת וההנחיות לגבי הטליתות המיסיונריות
הנואם קורא ל"עין פקיחה" ולזהירות מפני מסרים מיסיונריים בחפצים שונים. לגבי הטליתות שנמצאו, הוא מציע את הפעולות הבאות:
נושא מרכזי 5: איסור רקמה של פסוקים וברכות על טליתות
הנואם מרחיב את הדיון ומזכיר את פסיקת רבנו (כנראה רבינו תם) והשולחן ערוך האוסרת לרקום פסוקים מהתורה או ברכות על טליתות.
נושא מרכזי 6: תקרית מזוזה עם סמל צלב
לקראת סוף הקטע, הנואם מזכיר מקרה נוסף בו נמצא במזוזה על האות "ה" סימן של צלב, דבר המעיד על המשך ניסיונות ההחדרה המיסיונרית.
סיכום:
קטע השמע מעלה חשש כבד מפני ניסיונות מיסיונריים לנצל חפצי קדושה יהודיים כדי להשפיע על יהודים ולהעבירם לנצרות. הנואם קורא לערנות ולנקיטת צעדים להשמדת מסרים אלו. בנוסף, הוא מזכיר הלכות הנוגעות לכשרות תשמישי קדושה ולכתיבה עליהם, במיוחד איסור רקמת פסוקים וברכות על טליתות, ומקשר את המאבק הרוחני הזה למאבק הכללי על קיום העם היהודי בארץ ישרא
בס"ד ו' אדר א' תשס"ה לכבוד הרב ערוסי שלום וברכה.
מה הדין לגבי פסלים/ פסלונים בדמויות של אדם או חיות בבית המשמשים כקישוט? מה הדין לגבי תבליטים/פסלונים של חיות (אריות) בבית הכנסת (על הפרוכת)? בכבוד רב
התעורר אצלי ספק בהלכות עבודה זרה, כי הנה זה לשון הרמב"ם בפרק י' מפירוש המשנה על סנהדרין ביסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן, לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה. עכ"ל.
האם הגזרה של חז"ל שאסרו בישולי גויים משום חיתון חלה גם בנדון דידן?
האם מעמדם של העובדים הזרים שונה ממעמד הגויים שנתכוונו בהלכה היות והם כפופים למעביד היהודי?
היש יסוד לסמוך, אף בדיעבד, על דעת הפוסקים המקלים תוך השוואה לדיני השפחות כמוזכר בשו"ע?
לפי הרמב"ם שנצרות היא עבודה זרה, איך מתקיים מאמר חז"ל שבטלה יצר עבודה זרה, הרי ישנה עדיין משיכה של רבים לנצרות ואם כן, אולי ניתן להשתמש בכלי זה ולומר שנצרות (כמו הדתות ההודיות שנוהרות אליהם עוד רבים) הם לא עבודה זרה?
היש להתייחס אליהם כגויים לכל דבר כפי ההלכה המקורית או יש להקל בדיניהם בגלל הנסיבות המיוחדות של ימינו במיחוד כאשר הם מגיעים למשל לבית כנסת?
הרמב"ם עשה הבחנה ברורה בין הכופרים ברמה האידיולוגית לבין בניהם שנולדו לתוך מציאות כזו ונחשב אנוס, האם לפי זה נחשוב את בני הקיבוצים החילונים כאנוסים ואולי מצווה לקרבם?
האם בגלל שהתקשורת מבצעת "שטיפת מוח" לזכויות הפרט על בסיס "בחירה חופשית" לכאורה, נתייחס ביתר קולא לאותם מחללי שבת?
שלום וברכה כבוד הרב רצון ערוסי
יש ברשותי קמע - הלכתי לסופר סת"ם לבדוק מזוזות שלי ושל הורי, ומשהחזיר אמר שמזוזה ספציפית יש לשים במשקוף הראשי מבלי לומר למה. לאחר כמה חדשים החלפנו בית מזוזה שהיה רעוע - זו שאמר לשים בכניסה - וגיליתי שיש בה קלף נוסף שהתברר כקמע.
לק"י
לכבודו הרב יצ"ו, שלום.
אני מתפלל בבית הכנסת מודרן אורתודוקסית בארה"ב ולאחרונה מצאתי כמה אנשים שכופרים בעיקר ממש. הם הלכו לישיבה וגדלו עם הדת אבל שמעתי מפיהם שהם לא מאמינים שמשה רבנו עליו השלום כתב את התורה או בתורה שבעל פה בכלל (שיש חיוב מן השמים לשמור על הוראותיה). והם באומרים בגלוי לב שהתורה נכתבה על ידיי סופרים רבים במשך תקופות רבות ואין חיוב לשמור המצוות אם מישהו לא רוצה (חס ושלום). יש עוד דברים כאלה אבל אין צורך לרשום אותם כאן. בנוסף הם באופן פעיל מנסים להפיץ כפירה שלהם בקרב הקהילה והיו מוצלחים קצת - רחמנא ליצלן.
בעזרהי"ת שלום לרב
לפני כשנתיים השאלתי מחבר ספר כפירות ובינתיים חזרתי בתשובה האם עלי להחזיר לו את זה
תודה
לכבוד מורנו ורבנו ועט''ר הגאון מארי רצון ערוסי שליט''א.
שלום רב.
נראה לי שצריך לחשוב קצת אחרת בימינו. זה נראה לי מפעל כל כך גדול, כי אם ניקח את דברי הרמב"ם, למשל, שהיה רציונליסט, ונפתח את משנה תורה הלכות עבודה זרה, הרי שכל כך הרבה סקילה יש שם עד שלא נותר לנו אלא לקרוא את זה בניכור. מה לנו ולסקילה בכלל? זה כל כך קדמוני ולא קשור לעולם של היום, והנה זה טקסט של "גדול הפוסקים בהלכה". לנסות ולהפוך את זה למשהו עדכני נראה לי כמו לנסות ולחצות את האוקיינוס האטלנטי על גבי מזרן ים. כל כך הרבה שנים חלפו. ומעבר לכך, מה אם המנטליות של הסקילה אינה משהו נפרד מרוח היהדות? למה בעצם לא להניח לעובדי עבודה זרה להבליהם? למה לרדוף אותם?