יצא עשירי לאחר קדושה או מיד לאחר מודים, האם ישאו הכהנים כפיהם בפחות מעשרה?

לכבוד מארי שאלתי היא אם אני מתעורר בבקר מוקדם בשעה 3 לפנות בוקר מתי אני יכול לברך ברכות השחר

שלום לכבוד הרב,
לבית הכנסת שלנו (נוסח תימני) הצטרף כהן (מעדה אחרת) אשר אינו מסוגל לבטא את האות חי"ת ומחליפה באות ה"א. לרוב, הוא הכהן היחיד שנמצא וכבר למעלה משנה שהוא נושא כפיים בביהכ"נ. מניעתו מעליה לדוכן תגרום לפגיעה קשה ברגשותיו וכבודו. מה ניתן לעשות? אם בכל זאת הוא נושא כפיו האם מותר לענות אמן? אנו מתפללים תפילה אחת לפי תקנת הרמב"ם, האם זה נחשב כהפסק אסור?

לק"י ג' טבת תשע"ב כבוד ר' רצון ערוסי נ"י כנהר שלום א' לפי רבנו אליבא דמורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל, האם מי שאומר ישתבח עונה אמן לש"ץ כשמברך "מלך גדול התושבחות אל ההודיות אדון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה חי העולמים" עמו, או רק כשאינו מברך עמו? ומה אם סיים הברכה קודם הש"ץ? ב' למה לא התיחס רבנו בשלילה לאמירת השירה בין ישתבח ליוצר בהיות שזה הוספה על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה? והאם – לפי רבנו – רצוי לומר השירה, והיש הבדל בין יחיד לצבור (לא ראיתי שרבנו הבדיל בין אמירתה ביחיד ובצבור כמו שהבדיל בקריאת ההלל בראשי חדשים)?

לק"י יא ניסן התשסו רמב"ם פ"ה מהלכות תפילה הי"ב (י"ג) :כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה וייעשה כקשת. ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש. מארי שם הערה לה: ... רב ששת כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחיויא. רש"י על קטע זה בגמרא כותב: כחיזרא - שבט ביד אדם וחובטו כלפי מטה בבת אחת. זאת אומרת שהריעה היא עיקום הגב כלפי פנים. אולם בהמשך כותב הרמב"ם: כריעה האמורה בכל מקום על ברכיים. ואם כן קשה לי..
א. איך נעשית הכריעה בדיוק?

לרב שלום! ברצוני לשאול שתי שאלות.
1. אני עובד כמאבטח, האם ברגע שאני מבצע פעולה שהיא בניגוד לכללים שדורשים ממני, אך מופעל שיקול דעת מצידי האם זה אסור? כמובן שאני לא פוגע חס וחלילה באף אחד או מפסיד את בעל הבית? (כגון אכילה בעמדה,...)
2. האם כאשר אני מתפלל תפילת עמידה ועולים מולי בקשר מס' פעמים והדבר מסיח את דעתי מהתפילה, האם מותר להפסיק את התפילה ולענות, ולאחר מכן להמשיך בתפילה במקום בו הפסקתי?

שכבתי קצת כדי לנוח ונרדמתי והפסדתי תפילה. האם אני יכול להשלים אותה או שאני פשעתי וזה בעצם שוגג קרוב למזיד?

הרב רצון ערוסי, שלום רב. ברצוני לדעת מה חוות דעתו של הרב בעניין הבא: הרמב"ם פוסק את דין התלמוד, שתפילת הבינו ניתן לומר רק בקיץ, כי בחורף א"א לומר בה הזכרת גשמים, מטעם שיבוא להתבלבל. והנה, רבנו מנוח, כותב, שזהו דווקא בזמנם שלא היה להם סידור מודפס, ועל כן היה חשש שיתבלבלו. ועפ"ז הוא כותב שהיום ניתן להתפלל הבנינו מתוך סידור, ויוסיף הזכרת גשמים במקום הראוי. מר"ן הב"י הביא סברת רבנו מנוח, וכתב עליה "שלא מצאתי לו חבר". ועתה, גלוי לנו, מה שלא היה גלוי למר"ן הב"י, שבמאירי כותב כך מפורש, והרי מצאנו חבר לדברי רבנו מנוח.

התגלתה אצלינו מחלוקת בעניין הקדיש שלפני תפילת מוסף בשבת. מי צריך לאומרו? האם החזן המכניס את הספר או החזן אשר עולה להתפלל? ואת חשיבות הקדיש שלפני עמידת שמונה עשרה. יש לציין שזו ביהכ"ס שהולכת לפי מנהג הבלדי.

לק"י, שלום לכמוה"ר רצון ב"ר יוסף יצ"ו הבנו עד כה בענין התפלה לפי רבנו, שהיא צריכה לגרום להתעלות ועי"ז ממילא משתנה המציאות. ותפלה על אחרים, צריכה לגרום להם התעלות, ע"י שיראו שמתפללים עליהם ויחזרו בתשובה וכו'. והשתא אתינן למשנה ערוכה על רוצח בשגגה שגולה לעיר מקלט - "אמותיהן שלכהנים היו מספקות להם מים ומזון כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו". ותמהנו וכי אם יתפללו על בניהם שימותו יקרה איזה דבר? \איך נסביר כאן לפי רבנו? נחתום בברכת - עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו
תודה ושכמ"ה