מי שצווה לשרוף גופתו, האם רשאים להתאבל עליו ולומר אחריו קדיש?

שאל השואל ואמר שיש להם קרוב משפחה בחוץ לארץ שנסתלק מן העולם וציוה לשרוף את גופתו והוא שואל שתי שאלות א' האם קרוביו כאן בארץ צריכים להתאבל עליו ב האם צריכים לומר קדיש או לא או כן נראים הדברים שאין להתאבל עליו ואין טעם באמירת קדיש עליו ונסביר את הדברים רבנו בהלכות אבל כותב את הדברים הבאים בפרק ראשון מהלכות אבל הלכה עשירית כל הפורשים מדרכי ציבור והם האנשים שפרקו עול המצוות מעל צברם ואינם נכללין בכלל ישראל בעשיית המצוות וחיבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן בנחורין לעצמן כשאר האומות וכן המינים והמשומדים והמוסרים כל אלו אין מתאבלים עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שעבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא ועליהם הכתוב אומר הלא משנאך השם השנע כלומר יש כאן התיחסות הלכתית מאוד מאוד מיוחדת. היא איננה חולמת את היחס של היהדות שבדרך כלל יש מה שנקרא רחמים וכבוד אדם. ואילו כאן באים ואומרים שכל מי שפורשים בדרכי ציבור, פורקים עול מצוות. לא רק מינים שכופרים בשם, גם המשומדים. הללו אשר מזלזלים במצוות וא מתייחסים מצוות או עוקרים את המצוות ואין לומר את המוסרים אז נאמר בצורה ברורה לחלוטין אין מתאבלים עליהם ולעוד אלא שהאחים והקרובים שלכאורה יש להם כאב טבעי על שאר בשרם שנסתלק מן העולם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים משום שאותו אדם שנסתלק מהעולם הפגין הפגין באישיותו כלוחם נגד השם כלוחם נגד תורת השם והרי הלכות אבל זוהי תורה הלכות קבורה זוהי תורה אוכל נגד אותה תורה אותו אדם נלחם וכי התורה תאמר לכבד את אותו אדם שנלחם נגדה ורצה לעוקר הלא משנאך השם אף על פי שהתורה עוסרת לא תשנע את אחיך בלבבך ובאמת שזה הולב חמור מאוד אבל יש הבדל בין בין אדם לחברו שוודאי מאוד מאוד יש להיד לו לשנוע את הזולת ובין אם אדם בצורה מאוד מאוד מופגנת יוצ צא ונלחם נגד תורת השם. וכאן אנחנו צריכים להבחין בין מה שנקרא בימינו חילוני לתיאבון. לא כל החילונים האלה הם רוצים להראות כמי שרוצים לעקור את תורת השם. אלא מה שנקרא בלשון הסלינג בא להם ככה לחיות. לא רוצים אתאמץ, רוצים לחיות ככה בדרור בחו. חופש. לעומת זאת, יש בני אדם שבצורה מופגנת עוקרים את המצוות. וכשהם לא מקיימים את המצוות זה לא רק בגלל התיאבון אלא להפגין זלזול במצוות. אנשים כאלה מצטעיירים כלוחמים נגד השם נגד תורתו. אז השם ותורתו אם נאמר ולשונסלג לא פריירים לבוא ולתת לו כבוד במותו, אלא אדרבה שקרוביו ישמחו שאכן באמת סוף סוף זה שלוחם נגד השם נגד תורתו מסתלק מהעולם פחות מאבקים פחות מתחים פחות צנאות זהו הרציו של ההלכה הקשה הזו יש עוד הלכה נוספת המעבד עצמו לדעת אין מתעסקין לכל דבר ולא מתאבלין עליו ולא מספידין אותו אבל עומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים והמתאבד הזה נאמר ב ההמשך שבכל זאת יש דברים שכן נוהגים עמו בגלל כבוד החיים וגם המתאבד לא תמיד הוא מתאבד מתוך תודעה מתוך תובנה לפעמים זה מתוך טירוף ולכן בוודאי וודאי שמתאבלים ברוב המקרים של המתעבדים אבל הללו אשר לא מתוך טירוף אלא מתוך תודעה וובנה מתנהגים בניגוד לתורת ישראל אז אין תורת ישראל דיני אבלות של תורת ישראל חלים עליהם ובפרק שניכות אבל הלכהחטא אומר רבנו וכן כל אותן שאמרו שאין מתאבלים עליהם כגון הרוגי בית דין והפורשים מדרכי ציבור והנפלים והמעבד עצמו לדעת אין הכהן מטמא להן כלומר בדרך כלל לכהן אסור להטמא מלמתים בגלל קדושתו. אבל אם מישהו מקרוביו נפטר והוא חייב עליו אבל הולך ומטפל בטהרה בקבורה נטמע. כי זה מצווה גדולה לקבור את האדם להביא אותו לקבר. זה כבוד למתים כבוד לחיים וכולי. ומכאן אנו רואים אדם אשר מפקיע מצוות קבורה על ידי הצבאה שלו לשרוף, הוא מפקיע את מצוות קבורה. ומתי בכלל חלה מצוות קבורה? משתם הגולל. אין כאן קבורה בכלל. אין גדר לקבור אפר. ולכן הועיל וכן אין מצוות אבל. אמנם אנחנו מוצאים שיש חובת אבל גם באין קבורה. כגון שנתי להציל את גבייתו שנשבטה על דה הגויים. ונתייאשו או נת שום למוצאו אז היה יש חובת אבלות גם באין גבייה אבל כאן הרי ביודעין הוא ציווה שישפו את גופתו ולכן הוא בוודאי נופל בקטגוריה של עוקר מצווה מתוך אי הכרה ואמונה במצווה ולכן אין להתאבל על אדם כזה ואמנם יש כאלה שצרפו את כפירתו בתחיית המתים. אינני יודע אם כל אדם אשר מצווה את גופתו לשרפה חושב על תחיית המתים. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אם הוא כופר בתחיית המתים אז הוא נכלל בכלל הכופרים. אבל אם הוא בכלל לא מודע לזה אלא הוא פשוט לא רוצה את מצת קבורה די לנו בנימוק שאמרנו. ובאמת שה שלחן ערוך כפי שאמרנו בסימן שמ סעיף הביא את ההלכה הזו של הפורשים מדרכי מצווה שאין מטבלים עליהם אבל בילקות יוסף א על אבלות על סימנים שעס שעד א שעד אז בעמוד שב ושג אז הוא אומר בסעיף יג מי שציווה קודם אותו למסור את גופו למדע אחר פטירתו יש אומרים שאין להתאבל עליו כלל ורק יאמרו אחריו קדיש ויש אומרים שמתאבלים עליו דאף שעשה מעשה חמור מאוד אינו בכלל מאבד עצמו לדעת שאין מטבלים עליו וכן עיקר וכיום שיש הפי קורסים שאנם מאמינים תחיית המתים ומצווים למסור תגובותיהם לאחר מיתתם למחקר רפואי אין צריך להשתדל להביא עם לקבר ישראל וכך כשנמסרים לקבורה לידי חברה הקדישי קבורום ליד הגדר רחוק מקברי ישראל ומי הוא אם היה טועה וחושב שעושה חסד להציל נפשות מישראל וחייב לא היה פורש מדקי ציבור מצווה לתאמץ לקבל ישראל כי הציבוי לתרום את גופתו למדע לא תמיד זה נובע מטעמים אידיאולוגיים של כפירה בתחיית המתים או של זלזול במצוות הקבורה אלא הוא חושב שהוא עושה מצווה לבריאות ולחיים ולקיום של המין האנושי לכן אדם כזה אי אפשר כבר לבוא לומר שבאופן מחונת אין להביא אותו לקבר. אבל דין המצווה לשרוף גביתו אומר א איך קוראים מלכות יוסף בסוף הערה יג וראיתי בשאל אותו תשובות ושב פו וראב רפה שכתב בשם הרב עוזנר המצוו לא לקברו אלא לורפו שיטש נקרא עובר עבירה כי הלוואו כופר בתחיית המתים ומבטל מצוות עשה בכבוד תגברנו שוב הם נצמדים מאוד מאוד לעניין של כופר בתחיית המתים שאנני יודע תמיד אם באמת בני אדם כאלה חושבים על כך או לא אבל נניח אבל בעיקר העיקרים זה שהוא מפקיע מצווה ביודעין ואין שומעין לו וכד נפסק בשולחן ערוך ועיין בסנהדרין וכתב עוד ד אותם ששרפו אותם בין מצד רשעות הבנים בין מצד רשעת עצמו שציוע שישרפו אותו אין להניח לקבור את האפר בקברות ישראל והוא מביא בספר הליכות שלמה שכתב בשם הרב אורבח זכר צדיק ברכה למי שמסר את גופו לשרפה אם יקימו את דבריו וישרפו את גופו כן תאבל עליו כלומר מילא אם קברו אותו ניחה אבל אם לא קברו אותו אלא שרפו אותו בפועל. בין אם זה מצד הבנים הרשעים, בין אם זה מצד מצידו עצמו, בין כך ובין כך כבר אין מה לקבור. זה אפר. אין מה לקבור וממילא אין להתאבל בגלל זלזולו במצוות הקבורה. וזה מה שאומר שאלות ותשובות אגרות משה בקיצור נמרץ ממש ביורי דעה חלק ג' סימן קמז אות ב אלו ששרפו אותם בין מצד שעת הבנים ובין מצד רש עצמו שציבה שישרפו אותו אין להניח לקבור האפר בקברות ישראל ובכלל אפר של מתים אין צריך לקבורה ובכלל אפר של מתים אין צריך לקבורה כלומר בכלל אומר האגרוז משה אפר של מתים לא טעון קבורה אז נכון היום חלילה חלילה להבדיל אלף אלפי הבדלות לוקחים אפילו אפר של גופות של יל צהל יוצא בזה השם ישמור אותם מכל צרה וצוכה ומביאים את זה לקבר אבל ברמת העיקרון אדם אשר ציווה את גופתו לשריפה מה יביאו לקבורה אפר ומשום כך כל אלה מופקעים מתורת קבורה ומתורת לוויה ומתורת אבלות אין בהם את כל הדברים האלה האם אומרים קדיש עליהם אזי נראה שאין תועלת ואמירת קדיש עליהם להללו שמבינים שהקדיש הוא נועד בשביל לתקן אותם כי אם זהו מעמדם מה יתקנו את מעמדם על ידי אמירת קדיש בלבד רבי חני שמס