קריאה לצורך הגהה, שמיעה תוך מחשבות אחרות ונמנום אינם אותו מצב. כדי להבין את דיני המגילה צריך להבחין בין כוונה לקיים מצווה לבין ריכוז בתוכן ובין קורא לשומע. ההבחנות האלה מצטרפות לדיני כבוד הציבור, קריאה בכמה קולות וכתיבת מגילה המיוחדת לפרסום הנס.
האזינו להבחנות בין כוונת מצווה להקשבה, ולדיני הקריאה והכתיבה השומרים על פרסום הנס.
קריאה רגילה וקריאה לצורך אחר
מי שכותב את המגילה, דורש אותה או מגיה אותה ומוציא את המילים בפיו אינו נידון בהכרח כמי שקורא אותה קריאה רגילה. בדברי הרמב״ם נדרשת ממנו כוונה לצאת בקריאה. השיעור מבחין בין המקרה הזה לבין אדם הקורא את המגילה בפורים בדרך הרגילה: עצם המעשה וההקשר עשויים להעיד על כוונתו לקיים את המצווה, גם בלי אמירה מפורשת.
בתירוץ של הרדב״ז הוצעה הבנה שהכוונה כאן היא תחילה לכוונת קריאה, מפני שהאדם עוסק במעשה אחר. במהלך הדיון הועלתה גם לשון הרמב״ם ״לצאת״, והדגש הושם על כך שבקריאה רגילה קיימת כוונה מתוך ההקשר, ואילו בכתיבה, בדרשה או בהגהה יש צורך במודעות מתאימה. אין ללמוד מכאן שמגילה אינה צריכה כוונת מצווה או לקבוע כלל אחיד לכל המצוות מן הדוגמה הזאת בלבד.
גם הדוגמה של מי שמתאמן בפורים לקראת קריאה במקום אחר הועלתה בלשון ״נראה״, ואינה הופכת כל קריאת אימון לחיוב שכבר קוים בוודאות. העיקר הוא להבחין מה האדם עושה ומה כוונתו בפועל, בלי להוסיף נוסח הכרזה שאינו תנאי שהובא בהלכה.
כוונה למצווה אינה ריכוז בכל מילה
שאלה אחרת היא אדם ששמע את הקריאה בעוד מחשבותיו נדדו לתוכן אחר. לפי ההסבר בשיעור, אם לא נרדם ואוזניו שמעו בפועל את המגילה, חוסר הריכוז בתוכן אינו מבטל את הקריאה. אין כאן דרישה מיוחדת של כוונת פירוש המילים כמו זו שנידונה בפסוק הראשון של קריאת שמע.
אין בכך המלצה לרחף או לוותר על הקשבה. יש להבחין בין מחשבות אחרות תוך שמיעה ממשית לבין מצב שבו מילים לא נשמעו. המגילה עדיין צריכה להיקרא ולהישמע בשלמותה; חוסר ריכוז אינו תחליף לשמיעה.
גם בנמנום יש הבדל בין הקורא לשומע. קורא המתנמנם אך לא נרדם יכול לצאת, כשעצם המשך קריאתו מעיד על מצבו. שומע המתנמנם אינו יוצא לפי הדיון שהובא, ואין להשוות את שמיעתו לקריאה הפעילה של המתנמנם.
סופר צריך לקרוא ממגילה שכבר כתובה
סופר המבקש לצאת תוך כתיבה צריך לקרוא בפיו מן המגילה השלמה שממנה הוא מעתיק, ולא מן המגילה ההולכת ונכתבת בידו. הפסקות הכתיבה אינן משנות את הסדר, אך בשעת הקריאה צריך שתעמוד לפניו מגילה כתובה. הדיון באותיות חסרות במגילה קיימת אינו מכשיר מגילה שעדיין מצויה בתהליך כתיבה.
דיוק בקריאה וכבוד הציבור
בשיעור הוצגה הבנה מקילה בדיעבד בטעויות קריאה לפי סתימת לשון הרמב״ם, לצד דעה המחמירה בטעות המשנה את המשמעות. אין זה דיון בדילוג על מילה: דילוג משמעו שלא נקראה המגילה כולה, ואינו נכלל בהקלה על אופן ההגייה.
הקורא עומד או יושב יצא, גם בציבור; לכתחילה אין לקרוא בציבור בישיבה מפני כבוד הציבור. בקריאה לנשים הוצגה הבנה שכינוס נשים אינו מוגדר לעניין זה כציבור של דבר שבקדושה. בנפרד הועלתה האפשרות שעשר נשים יוצרות פרסום הנס לעניין הברכה האחרונה אף לדעה התולה אותה בעשרה. האפשרות האחרונה נאמרה בלשון מסויגת, ואינה קביעה שכל דיני הציבור שווים בשני העניינים.
כמה קוראים ומגילה המובחנת לעצמה
שניים ואף יותר יכולים לקרוא את המגילה יחד, והקוראים והשומעים יכולים לצאת. הטעם שנתבאר הוא חיבת הנס, המביאה את השומעים לתת דעתם לקריאה. מדובר בקריאה מתואמת שבה שומעים את הדברים, ולא בקולות שאחד מקדים ואחד מאחר עד שאי אפשר לשמוע. גם צירוף קטן לקורא גדול אינו פוסל את שמיעת הגדול; הקטן לבדו אינו מוציא את האחרים.
כשקוראים בציבור ממגילה הכתובה בגלילת הכתובים, נדרש היכר למגילת אסתר בפני עצמה. ההיכר המתואר הוא יריעות הגבוהות או הנמוכות משאר היריעות. זו דרישה של פרסום הנס בציבור; ביחיד הובא שאפשר לצאת גם בלא אותו היכר. אין מדובר בהיתר לקרוא מתוך ספר מודפס רגיל, אלא במגילה שנכתבה ונערכה בחומר ובאופן המתאימים.
דיו, עיבוד העור ושרטוט
המגילה נכתבת בדיו על גוויל או על קלף, וצריכה שרטוט. לפי ההבחנה בדברי הרמב״ם, ההבדל בין גוויל לקלף אינו מבטל את הצורך בעיבוד העור בשניהם. העיבוד אינו צריך להיות לשם המגילה, אך אין פירוש הדבר שאין צורך בעיבוד כלל.
לעניין עיבוד בסיד הובאה מחלוקת: רבנו תם הכשיר את דרך העיבוד הזאת והשולחן ערוך פסק כמותו, ואילו בדברי הרמב״ם מוצגת דרישה אחרת לעיבוד. גם בדיו הובחן בין הדרך המתוארת לכתחילה לבין כתיבה במי עפצים וקלקנתוס הכשרה בדיעבד, שהפכה למנהג נפוץ כדי שהכתב לא יימחק בקלות. כתיבה בצבעים אחרים נידונה כפסולה. פרטי חומרי הכתיבה אינם מתבטלים מפני שהמגילה נקראת גם ״איגרת״.
הפטור מעיבוד לשמה אינו מכשיר כל כותב: בהלכה שנקראה נזכרת גם פסלות מגילה שכתב גוי או מין. שאלת העור ושאלת זהות הכותב הן שאלות נבדלות.
מסקנת הדברים
יש להבחין בין כוונת המצווה, מודעות לקריאה וריכוז בתוכן. קריאה רגילה בפורים עשויה להעיד על הכוונה, אך עיסוק אחר ונמנום דורשים הבחנה, ושמיעת כל המילים נשארת תנאי. כבוד הציבור, פרסום הנס ודיני כתיבת המגילה משלימים את התמונה, תוך שמירת המחלוקות על הקריאה ועל חומרי הכתיבה.
האם חייבים להכריז במפורש על כוונה לצאת בקריאת המגילה?
בשיעור הוסבר שקריאה רגילה בפורים עשויה להעיד על כוונת המצווה מתוך ההקשר, גם בלי הכרזה. אין ללמוד מכך שאין צורך בכוונה. אדם העוסק בכתיבה, בדרשה או בהגהה נמצא במצב שונה וצריך להיות מודע לקריאתו ולכוונתו, כפי שנתבאר בדיון בדברי הרמב״ם.
האם מי שמחשבותיו נדדו בזמן שמיעת המגילה יצא?
לפי ההסבר בשיעור, אם היה ער ושמע בפועל את המגילה, חוסר ריכוז בתוכן אינו מבטל את השמיעה. יש להבחין בין נדידת מחשבות לבין מילים שלא נשמעו: אין היתר לדלג על מילים, והקריאה והשמיעה צריכות להיות שלמות. לכתחילה ראוי להקשיב ולהתרכז.
מה ההבדל בין קורא מתנמנם לשומע מתנמנם?
קורא המתנמנם אך לא נרדם יכול לצאת, כשעצם המשך הקריאה מעיד שלא שקע בשינה. שומע המתנמנם אינו יוצא לפי הדיון שהובא, ואין להשוותו לקורא פעיל. המצב שונה גם מאדם ער שמחשבותיו נדדו אך שמע את כל המילים.
מאיזה טקסט יקרא סופר הרוצה לצאת תוך כתיבת המגילה?
עליו להוציא את המילים בפיו מתוך המגילה השלמה שממנה הוא מעתיק, בכוונה המתאימה. קריאה מן המגילה שרק הולכת ונכתבת בידו אינה מספיקה, מפני שבשעת הקריאה אין לפניו מגילה שלמה שכבר נכתבה. הפסקות הכתיבה כשלעצמן אינן קריאה למפרע.
האם הקלה בטעות קריאה כוללת גם דילוג על מילה?
לא. בשיעור הובאה הבנה מקילה בדיעבד באופני הגייה, לצד דעה המחמירה בטעות המשנה משמעות. דילוג על מילה הוא עניין אחר: במקרה כזה לא נקראה המגילה כולה, ולכן אין לכלול אותו בהקלה על טעויות קריאה.
האם אפשר לקרוא את המגילה בישיבה?
הקורא בישיבה יצא, גם בציבור, אך לכתחילה אין לקרוא בציבור בישיבה מפני כבוד הציבור. בקריאה לנשים הוצגה הבנה המבחינה בין ציבור לעניין דבר שבקדושה לבין פרסום הנס. האפשרות שהועלתה לברכה אחרונה בעשר נשים נאמרה בלשון מסויגת, ולא כהשוואה גורפת של כל דיני הציבור.
האם שני קוראים הקוראים יחד מוציאים את השומעים?
אפשר לצאת בקריאת שניים ואף יותר יחד, משום שחיבת הנס מעוררת תשומת לב לקריאה. ההסבר מתייחס לקריאה מתואמת שניתן לשמוע ולהבין, ולא למצב שבו הקולות אינם מסונכרנים ונאבדות מילים. גם קטן המצטרף לגדול אינו פוסל את שמיעת הגדול, אף שהקטן לבדו אינו מוציא אחרים.
מתי נדרש היכר למגילת אסתר הכתובה בתוך הכתובים?
בקריאה בציבור נדרש היכר שמגילת אסתר היא יחידה בפני עצמה, כגון יריעות הגבוהות או הנמוכות משאר היריעות. ביחיד הובא שאפשר לצאת גם בלי אותו היכר. מדובר בגלילה שנכתבה כראוי, ולא בהיתר לקרוא מתוך תנ״ך מודפס רגיל.
האם עור למגילה חייב עיבוד לשמה?
לפי דברי הרמב״ם שנידונו, העור צריך עיבוד אך אינו צריך עיבוד לשם המגילה. אין לבלבל בין שני התנאים. על עיבוד בסיד הובאה מחלוקת בין דרישת הרמב״ם לבין הכשרת רבנו תם ופסק השולחן ערוך, ולכן אין להציג את חומרי הכתיבה כדין אחיד ללא מחלוקת.
האם מגילה צריכה דיו ושרטוט כמו כתיבת ספר?
המגילה צריכה שרטוט ונכתבת בדיו על גוויל או קלף. בשיעור הובחן בין דיו המתואר לכתחילה לבין מי עפצים וקלקנתוס הכשרים בדיעבד והנפוצים במנהג הכתיבה. כתיבה בצבעים אחרים נידונה כפסולה. הכינוי ״איגרת״ אינו מבטל את התנאים האלה.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
שתייה בפורים
שלום רב!
בעניין שתייה בפורים וצוות 'עד דלא ידע'
ראיתי כמה תשובות של הרב על עניין השתייה.. שלא יותר משיעורו...
רציתי לשאול כמה שאלות.. מחילה מכבוד הרב אם אני מטריח או שואל שאלות שנשאלו..
א. אני לא שותה בכלל משקאות אלכוהוליים כל השנה, כי זה לא בריא לגוף, לא כי אני לא מסוגל, מה דין יותר משיעורו בשבילי? שנה שעברה הגעתי לבקבוק ערק בערך..
ב. האם אני יכול לקיים את זה בערק? אני ממש לא אוהב יין...
ג. אני לומד בישיבה שבא השתייה והשמחה לא יוצאת בגבול הטעם הטוב ואף אחד לא מאבד את הצפון...
משנכנס אדר מרבין בשמחה
לק"י לכבוד הרב רצון ערוסי יצ"ו, שלום רב פסק רבנו הרמב"ם בהלכות תעניות "משנכנס אב ממעטין בשמחה" ושם גם ביאר מהו המיעוט (בניין נטיעה וכו'). אולם לא הזכיר רבנו בהלכות מגלה "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (אלא רק ביום פורים כתב שלא מתענים ולא מספידים) לפיכך נתעוררו לי שתי שאלות
1. מה הכוונה "להרבות בשמחה"? הרי את כל המצוות צריך לעשות בשמחה וכ"פ רבנו בסוף הלכות לולב.
2. האם רבנו התעלם מאימרת חז"ל זו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" כיוון שלא נתבארה אצל חז"ל כמו שביארו "משנכנס אב ממעטין בשמחה"? בברכה דוד משה
פורים
שלום כבוד הרב ברצוני לשאול שתי שאלות:
1. כמה היום זה מחצית השקל? האם אשה חייבת? למי נותנים?
2. אני בשנת אבל על מות אימי. האם יש הלכות מיוחדות בנושא האבל הקשורים למשלוחי מנות שעלי לדעת?
בתודה - שולמית
מי שנפגעה היכולת שלו לשמוע, האם יכול להוציא את הציבור י"ח קריאת המגילה?
מדוע אדם במצב כזה יהיה פטור ממצוות שמיעת שופר ואילו במצות מקרא מגילה יהיה חייב?
האם די שהוא חייב בשאר המצוות להוציא את האחרים י"ח מקרא מגילה למרות שהוא אישית מנוע פיזית מלשמוע?
באלו נסיבות רשאי אדם במצב שכזה להוציא את הציבור י"ח מצוות מקרא מגילה?
מצוות פורים לאבל
לק"י
שלום כבוד הרב,
האם האבל על אביו בתוך השנה הראשונה חייב בכל מצוות פורים?
בברכה
כיצד מבטאים את „המולך” ואת „רצפת בהט ושש” בקריאת מגילת אסתר?
בקריאת מגילה,
1- מי שקרא 'המולך מהודו', וקרא 'המולך' בהתאמה של ע"ז (מולך)
לא יצא י"ח?
2- 'רצפת בהט ושש',
האם יש הבדל במשמעות המילה בין 'רצפת' עם פ"א דגושה או רפויה.?
אני יודע שהמנקדים מנקדים אותו רפויה ולא דגושה.
ויעף עלי אחד מן השרפים ובידו רצפה דישעיה עם שוא נח ופא דגושה ומשמעו גחל
משא"כ דאסתר שוא נע ופא רפויה ומשמעו קרקע מרוצף
שמחה שמזיקה: האם הסכמה פוטרת את המרקידים?
שונות
לק"י יורינו רבינו:
א. האם מותר לבעל/ גבר לתת את מעילו לאשתו/ אישה כשקר לה או שמא זה איסור "לא ילבש"?
ב. האם כל אחד מבני הבית חייב במשלוח מנות/ מתנות לאביונים? או שמא סומכים על האב?
ג. את התשובה הנ"ל שיוצאים יע"י האב האם כשהאב שולח צריך לתת כמות על כל המשפחה? או שמא כמות של אדם אחד ששולח?
ד. מה הדין באם אדם נמצא ביום י"ד בעיר מפורזת וקורא שם את המגילה בערב ובבוקר ועוסק במצוות היום ולאחר מכן נוסע לירושלים? האם חייב לקרוא שוב את המגילה איתם ולעשות את מצוות היום? בברכה.