שלום עליך מו"ר בעניין תקנת הרמב"ם לתפילה אחת בקול רם, ללא חזרת הש"ץ. במציאות בימינו שרואים אנו שרבים מן המתפללים, אינם מרוכזים בתפילה, ולא רק שאינם עומדים בחזרת הש"ץ כדרך שעומדים בתפילת הלחש אלא מסתובבים ומתעסקים בדברים שונים ומשונים, מי בעלון מזדמן ומי בספר כזה או אחר, מי בדיבורים עם חברו ומי במכשיר הטלפון ועוד כנ"ל... (וגם לסוברים שניתן לשבת בחזרה, הדבר לא מפחית את המתואר, ונראה שאף מגביר...) האם אין זה שיקול מכריע מתוך יתר השיקולים לחזור לתקנת הרמב"ם? יש לומר, שאת המציאות העגומה המתוארת ראיתי במספר בתי כנסת, מגוון ציבורים ועדות, זרמים שונים, ישיבות...
