תכנים לקריאה נוספת
יסורים מאהבה, ותפילה
שלום עליך מארי
שאלתי הראשונה: שמעתי הרמב"ם אומר שאין יסורים ללא עוון. האם הרמב"ם מסכים שישנה אפשרות שה' מיסר אדם ומקשה עליו כדי להיטיב לו יותר באחריתו? מה שנקרא 'יסורים מאהבה'.
אם לא, הכיצד מתורצת הגמרא המפורשת בברכות דף ה'. שם מתואר בהרחבה על "כל שה' חפץ בו מדכאו בייסורים..." וכד'.
שאלתי השניה: האם אסור לומר את הפסוקים "רפאני ה' וארפא..." בין פס' דזמרא לבין "ישתבח"?
שאלתי השלישית: נניח סיימתי תפילת 18 ערבית. החזן עדיין מתפלל עמידה. באיזה שלב מותר לי לעקור רגלי לאחר שפסעתי אחורה?
מחלוקת בדין מקובל
1 לפי הרמב"ם בהקדמתו למשנה, אין מחלוקת דינית בהלכה מקובלת ממשה, וכשיאמר אדם כך קיבלתי אין לחלוק עליו.
ונראה של"ט אבות מלאכה הן הלכה למשה מסיני (מכילתא ריש ויקהל; שבת ע.).
לעומת זאת בגמ' שבת ע"ה: נאמר שר' יהודה מוסיף את השובט ואת המדקדק כלומר ישנן מ"א מלאכות לדבריו.
(וכן בגמ' עד. משמע שרק לפי רבי ישנן ל"ט מלאכות, שהרי רבא מעמיד את המשנה כרבי כדי להסביר למה לא הוסיפו 'כותש' לאבות המלאכה כדי לא לעבור את המנין ל"ט).
אם כן מצינו מחלוקת בדבר מקובל.
2 אם הבנתי נכון, תשובתכם היא:
ביאת המשיח כעיקר
לכבוד הרב,
ידוע שהרמב"ם מונה את ביאת המשיח כאחד מעיקרי האמונה. טרם זכיתי להבין את המקור לכך, ודומני שתמהו על כך רבים.
1. אין נימוק הגיוני שעל פיו ביאת המשיח מהווה עיקר בדת ויסוד שעליו מושתת הבניין כולו, ושבהתמוטט היסוד מתמוטט הבניין, כמו מציאות ה', תורה משמיים וכו'. לכאורה ניתן לקיים דת על כל ציוויה גם בלי אמונה בגואל.
פירוש הרמב"ם למשנה - הקדמה למסכת אבות - שמונה פרקים 04
עמוד רנט הרבה ימצא במדרשות - עמוד רסב ואין הדבר כן