חיים

ל"קי לכבוד מורנו ורבנו. "אין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא, צדיק הוא בכל דרכיו " ברצוני לדעת באמת ובתמים, בהתחשב בזרמים הרבים הקיימים ביהדות, ובהתחשב באימרה לעייל, יוצא שהאמונה התמימה בלב האדם, היא שקובעת לפניו יתברך, ולא ההשגה השכלית .(וכי מה אשם אותו אחד שאינו יכול להכיר את בוראו בשכלו, מסיבות רבות, חברה, הורים וכו) כל השאלה הזו היא על ההנחה שהרמב"ם נתן משקל רב לשכל ולא, ללב האדם.

שלום לכבוד הרב.
מעיון במורה ובהקדמות למשנה נראה שהרמב"ם מתייחס באופן דואלי לסוגיא.

א.בגמרא נחלקו איזהו עץ היה עץ הדעת,יש אומר תאנה היה יש אומר חיטה היה וכו',ולגבי איסור אכילת העץ לא נאמר "ויאמר ה' אל אדם" אלא "אל האדם" משמע שאיסור הוא למין האדם לדורות,אז מדוע כיום לא ננהג איסור במינים אלו משום ספק דאורייתא לחומרא?

שלום כבוד הרב
1) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, והדוגמה לכך היא שילוח הקן לעומת כיבוד אב ואם שבשניהם נאמר אריכות ימים... אבל איך זה יתכן? הרי לפום צערא אגרא? איך מתיישבת הסתירה הזאת?
2) רשום שאסור לאדם להזכיר להוריו הטובות שעשה עמהם, מה לגבי להזכיר לחבר? מתי מותר ומתי אסור? והאם בכלל מותר?
3) האם אדם שאומר לחברו שלא רוצה לעזור לו במשהו כעת "נוו, אני גם עזרתי לך, למה אתה לא יכול לעזור לי? " עושה איסור? ומהו? מה הפסוק שמראה איסור זה ואיזה איסור זה? האם דרבנן או דאורייתא?
4) האם צריך לקום לזקן גוי שהוא עכו"ם או רק זקן גוי שהוא מקיים 7 מצוות בני נוח?