חיים

שלום לכבוד הרב.
רציתי לשאול אם לפי דעת רבינו לאחר שחטא האדם באכילה מעץ הדעת נחסרה שלמותו מה אנו מכוונים בברכת חונן הדעת למעשה ?

שלום מארי, ותודה על תשובתך הקודמת. אני מרגיש במין כוונות מנוגדות במעשי הבוטח. לדוגמא. נניח שאדם חלה. מצד אחד, עליו לברך על הרעה. "תודה ה' שהחליתני, הכול לטובה". ומצד שני - "אנא השם! כי הגיעו מים עד נפש". "אני עבדך הבוטח אליך"? אודה על תשובותיך

תודה רבה על התשובה, אך עדיין קשים לי שני דברים.
א. הכופר מדעתו בתורה שבעל פה יצא מכלל ישראל (הלכות ממרים). אם כן הצדוקי שהוא כישראל (הלכות ערוב) הוא מבניהם ובני בניהם, ואף על פי כן יהדותו מותנה בשמירת שבת (שם)! ומכאן שתינוק שנשבה משחק תפקיד בגדר מין ולא בגדר משומד.
ב. במישור ההשקפתי, אם אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, כיצד ניתן להתייחס למי שמפריד ביניהם - שהרי הוא רואה את עצמו יהודי לא דתי - כחבר באותו קולקטיב שאינו מוגדר אלא בדתו?
ג. לגבי ספר הזוהר, מארי יחיא מיקד את התנגדותו לתפיסה שעבודת ה' היא דווקא ע"י התלבשותו בספירות. האם בזה אתם ממשיכים את דרכו?

בבית כנסת של אשגנזים בזמן אמירת קדיש האים גם ספרדי צריך לעמוד