שנים עשר החודשים, מאז הקבורה, נחשבים לימי דין של המנוח. ימי דין במושגים של בני אדם מזוהים עם ייסורים ועם כפרה, כי אין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ולכן הבן אומר, מתוך יחס של כבוד לאביו, שהוא מוכן לסבול הייסורים במקום אביו (וכן לאם), שנועדו לשם כפרה, במושגי הבריות.