רמב״ם
שלום הרב
מה הרמבם חושב על המושג של שכר בטלה להיות מקור לפרנסה ללמוד או ללמד תורה?
מה פירוש שכר בטלה?
תכנים לקריאה נוספת
האם חייבים להפריש תרומות ומעשרות בחו"ל מפירות שהובאו מארץ ישראל?
מהו המבחן הקובע לחיוב תרומות ומעשרות, מקום אכילת הפירות או מקום גמר מלאכתן?
היעלה על הדעת שהוצאת פירות לחוץ לארץ יפקיעו את איסור טבל שנקבע להם בארץ ישראל?
מהי שיטתו של הרמב"ם בחיוב או פטור מהפרשת תרומות ומעשרות מפירות שיוצאו או יובאו מחו"ל?
מצה שנילושה בדבש דבורים ללא מים, האם כשרה למצת מצווה?
הכלל בתלמוד שמי פירות אינם מחמיצים, האם הכוונה דווקא לדבש תמרים או אף דבש דבורים?
האם בכלל זה עיקר ההוראה של חכמי ישראל שהמים הם המחמיצים ואילו כל נוזל אחר המעורב בלישה אינו מחמיץ?
הניתן לצאת ידי חובת מצת מצווה אם נילושה במי ביצים בלבד?
שאלה ברמב"ם
שלום הרב
העברית שלי קצת גרוע. אני מארצות הברית. למדתי איגרות הרמב"ם (שילת) עמוד תעט ולא היבנתי מה רב שילת אומר בהערה. האם הוא אומר שלפי רמב"ם המילה "דעה" = אפשר מה שקיבל ממסורה או קבלה ולא צריך עיון שכלי. והוא חולק על רב קאפח שאומר למורה א:נ שדעה צריכה עיון. לא יודע אם אני נכון. אבל באיגרת -הרמב"ם מפורש שאמונה שקבל מקבלה או מסורה לא ידיעה! גם משמע ממורה א:נ. כאשר למדתי את האיגרת חשבתי שרמב"ם רק אומר איפה תהיה מהמקור של האמונות אבל הוא לא מגדיר את המלה דעה-אמונה. מה הרב חושב?
מנין מתפללים המורכב מתשעה כהנים וישראל אחד, כיצד ינהגו בקריאת התורה?
"עיר שכולה כהנים", מדוע מתייחס רבינו הרמב"ם לדינה רק בהל' נשיאת כפיים ולא בדיני קריאת התורה?
האם "וקדשתו" זוהי חובה מדאורייתא או אסמכתא בלבד?
תחיית המתים לשיטת הרמב"ם
לכבוד הרב,
הרמב"ם בפירושו למשנה קובע את תחיית המתים כעיקר
באמונה.
לשיטתו תחיית המתים היא מצב זמני ומופת.
1.במשנה תורה שהוא מאוחר לפירוש המשנה, הרמב"ם
האריך רבות בכל ענייני יסודות התורה, שכר ועונש, גאולת
עם ישראל, ולא מצאתי מקום שהרמב"ם הזכיר את תחיית
המתים במשנה תורה.
האם יתכן שהרמב"ם חזר בו?
2.מדוע הרמב"ם מנה דוקא את תחיית המתים כעיקר באמונה?
מה שונה בתחיית המתים מכל שאר המופתים ודברי הנביאים, שהופך
אותה חאחד מ13 עיקרים?
מדוע למשל אמונה בקריעת ים סוף או בירידת המן אינה עיקר עצמאי?
כיצד מתייחס הרמב״ם לשאלה על כהן המבקש לקחת גרושה כפילגש?
שלום רב,
בפשטות, האיסור המרכזי לכהנים לקחת גרושה/זונה/חללה הוא בקידושין:
שנאמר: לא יקחו
וכך משמע מספר המצוות ומהרמב"ם איסורי ביאה י"ז.
מה הדין לגבי כהן שרוצה לקחת פילגש גרושה אשר טובלת לנידתה?
אמנם נחלקו הפוסקים בהיתר פילגש בכלל, והרמב"ם אוסר
אבל לדעת המתירים פילגש שטובלת לנידתה, מדוע כהן יהיה אסור
לקחת פילגש גרושה?
ראיתי באוצר הפוסקים באבן העזר ו שמביא שיש לדעת הרמב"ם לכל
הפחות איסור דרבנן, ולא הבנתי מנלן?
כיצד ניתן ללמוד מהרמב"ם איסור דרבנן?