דיני ארבע הפרשיות (שקלים, זכור, פרה, החודש)
נושאי משנה:
האם דין תורה? האם מדרבנן?
האם יש לומר קדיש לפניהם או לאחריהם?
האם קטן יכול לעלות בהן?
מקורות:
גמרא, מסכת מגילה, דף כ"ט, ע"א עד דף ל' ע"ב
הרמב"ם, הל' תפילה פרק יג
אפילו כהנים בעבודתם באים לשמוע מקרא מגילה. האם פירוש הדבר שכל מצווה אחרת מתבטלת מפניה, או שמדובר בסדר הקדימויות כשאפשר לקיים את שתיהן? תחילת הלכות מגילה מבררת מי חייב בקריאה, כיצד השומע יוצא ידי חובה ומה ההבדל בין מנהגי הברכות בלילה וביום.
פרטי הסדרה במקור: הלכות מגילה א א-ג
האזינו לבירור החובה והקדימות, ושמרו על ההבחנה בין דחיית מועד המצווה לבין ביטולה ובין מנהגי הברכות השונים.
הלכות מגילה וחנוכה חותמות את ספר זמנים. מדובר בשתי מצוות מדברי סופרים, שאינן נמנות בתוך שש מאות ושלוש עשרה המצוות. ההסברים לסידורן יחד ולהקדמת המגילה לחנוכה מוצעים כהסברים לסדרו של הרמב״ם, ובהם קוצר ההלכות והסדר ההיסטורי; אין להפוך אותם לטעם מפורש שכתב.
מצוות המגילה מוגדרת כקריאה, אך אפשר לצאת גם בשמיעה מפני ששומע כעונה. החיוב כולל אנשים ונשים. אף שזו מצווה שהזמן גרמה, הנשים היו בכלל הגזירה והנס. מובא גם ההסבר שהנס נעשה בידי אישה, אך הלשון שאף הן היו באותו הנס מדגישה את שותפותן עם האנשים.
גם גר צדק ועבד כנעני שהשתחרר חייבים. אין אומרים שהנס אינו שייך לגר מפני שאבותיו לא היו אז בכלל ישראל: הצטרפותו לעם כוללת אותו בהיסטוריה ובחובות של העם. לעומת זאת, הדין ההיסטורי של עבד כנעני שלא השתחרר נבדל כאן מדין אישה, שחיובה נסמך על טעם מיוחד. חינוך הקטנים לקריאה כולל גם את הקטנות, העתידות להתחייב בה.
הרמב״ם מתאר כהנים המבטלים מעבודתם ובאים לשמוע את המגילה, וכן ביטול תלמוד תורה מפניה. אבל יש להבחין בין ביטול מצווה לבין דחיית זמנה. לפי הפירוש המוצע כאן, קדימות המגילה לשאר מצוות התורה עוסקת במצב שיש זמן לקיים את שתיהן: מקדימים את הקריאה ומקיימים אחריה את המצווה האחרת. אין זו הוראה כללית לבטל מצווה מן התורה כשאפשר לקיים רק אחת מהן.
מת שאין לו קוברים קודם למגילה. מי שפוגע בו מטפל תחילה בקבורתו ואחר כך קורא. הלשון ואחר כך קורא מחזקת את הבנת ההלכה כסדר קדימויות. הדיון מכיר בכך שיש מחלוקת בפירוש הדברים, ואינו מציג את ההסבר כעמדה יחידה.
בתלמוד תורה ובעבודת המקדש יש היבט מיוחד: העיסוק יכול להימשך כל היום, ולכן הפסקתו לשם המגילה יכולה להיות ביטול ממש של אותו זמן. אין ללמוד מכך שכל מצווה אחרת מתבטלת. כמו כן, התפילות והמצוות הקבועות של היום קודמות לקריאה מכוח קדימות התדיר.
ביחס לברית מילה מובאת מחלוקת: הרב משה איסרליש מקדים את המילה, והגאון מווילנה מקשה ודורש להקדים את המגילה. גם טיפול בחולה אינו נדחה סתם: כשאין מי שיחליף את המטפל, הוא פטור מן הקריאה במצב הנידון.
הקורא יוצא במעשה הקריאה, והשומע ממנו יוצא מדין שומע כעונה. זאת בשונה משופר, שבו החובה היא שמיעה גם כלפי התוקע עצמו. מכאן נידונות הבחנות מושגיות בדינים ההיסטוריים של מי שחציו עבד וחציו בן חורין, בלי להפוך אותם לתיאור של מציאות זמננו.
כדי להוציא אחרים, על הקורא להיות חייב בחיוב המתאים להם. לכן קטן שחיובו מדין חינוך אינו מוציא גדול בחיובו, אף שעצם מצוות המגילה מדברי סופרים. מובאת דעת רבי יהודה המאפשרת קריאת קטן, אך נאמר שאין הלכה כמותו.
לפי הקריאה המוצעת בדעת הרמב״ם, מי שמדבר ויכול לקרוא אך אינו שומע יכול לצאת בקריאתו ואף להוציא אחרים, מפני שהגדר הוא קריאה. לצד זאת מצוינת עמדת האחרונים שלא ינהג כך לכתחילה; אין להציג את הדבר כהוראה מוסכמת לכל המנהגים. העברת הסיפור בשפת סימנים יכולה לפרסם את הנס, אך אינה מחליפה את הקריאה או השמיעה הנדרשת למצווה לפי הביאור שניתן.
יש לקרוא את המגילה כולה בלילה ולחזור ולקוראה ביום. החסרת פסוק אינה נרפאת בכך ששמע את השאר. עולה שאלה לשונית מדוע הרמב״ם משתמש במילה מצווה במקום חובה, והיא נשארת לעיון; אין בכך להפוך את הקריאה השלמה או את שתי הקריאות להידור בלבד.
זמן קריאת הלילה מתבאר מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. קריאת היום נעשית לכתחילה מהנץ החמה ועד השקיעה, ובשעת הדחק אפשר להתחיל מעלות השחר.
בלילה מברכים לפני הקריאה על מקרא מגילה, שעשה ניסים ושהחיינו. לדעת הרמב״ם אין חוזרים לברך שהחיינו ביום, וכך מתואר מנהג תימן והספרדים. לעומת זאת האשכנזים נוהגים לברכה גם ביום, על פי הדרך המדגישה את תוקפה המיוחד של קריאת היום. ההסבר להתפתחות התקנות ולקריאת בני הכפרים מוצע כראיה פרשנית במסגרת המחלוקת, ולא כהכרעה שמבטלת את חובת הלילה.
מובא דקדוק של אחרונים להתכוון בברכת שהחיינו גם למצוות היום — משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים — והוא אינו מעכב. לצד זאת מוצגת סברה אישית שהדקדוק מתאים למברכים ביום, ואילו אצל המברכים רק בלילה יש לעיין כיצד הוא מועיל למצוות שזמנן ביום. זו סברה בדיון, ואין להפוך אותה לפסילה גורפת של כוונה הנעשית בלילה.
מסקנת הדברים
חובת המגילה כוללת קריאה שלמה בלילה וביום, והוצאת אחרים תלויה בחיוב הקורא. קדימות המגילה אינה היתר גורף לבטל מצוות אחרות: יש לשמור על תנאי הזמן, על הקדימות למת שאין לו קוברים ועל הצורך בטיפול שאינו יכול להיעשות בידי אחר. במנהגי הברכות ובפירושי ההלכות נשמרת המחלוקת, בלי לטשטש בין עיקר הדין לבין הסבר מוצע או דקדוק שאינו מעכב.
מדוע נשים וגרים חייבים בקריאת המגילה?
נשים חייבות מפני שאף הן היו בכלל הגזירה והנס, אף שקריאת המגילה היא מצווה שהזמן גרמה. גר צדק מצטרף לישראל לכל דבר, ולכן גם ההודאה על הנס שהיה לעם שייכת לו. החיוב אינו נשלל מפני שאבותיו לא היו אז בכלל ישראל.
האם קדימות המגילה מתירה לבטל כל מצווה אחרת?
לא לפי הפירוש המוצע כאן. ביחס לשאר מצוות התורה מדובר בעיקר בסדר קדימויות כשיש זמן לשתיהן: קוראים את המגילה ואחר כך מקיימים את המצווה האחרת. יש מחלוקת בפירוש ההלכה, ואין להרחיב את הקדימות להוראה כללית לביטול מצווה מן התורה.
מה קודם כשפוגעים במת שאין לו קוברים?
הטיפול במת שאין לו קוברים קודם לקריאת המגילה. מטפלים תחילה בקבורתו ואחר כך קוראים. זהו החריג המפורש בדיון בקדימות, והלשון ואחר כך קורא תומכת בהבנתו כסדר זמנים.
האם מטפל בחולה חייב לעזוב את הטיפול לשם קריאת המגילה?
במצב הנידון, כאשר אין מי שיחליף את המטפל בחולה, הוא פטור מן הקריאה. אין ללמוד מקדימות המגילה שצריך להפסיק טיפול שאין אחר שיבצע אותו. הפטור תלוי בתנאי שאין לו מחליף.
מדוע קטן אינו מוציא גדול ידי חובת קריאת המגילה?
אף שקריאת המגילה עצמה היא מצווה מדברי סופרים, חיובו של הקטן הוא מדין חינוך, ואינו שווה לחיוב הגדול במצווה עצמה. לכן קטן אינו מוציא גדול לפי ההכרעה המובאת. דעת רבי יהודה החולקת נזכרת, אך נאמר שאין הלכה כמותו.
האם מי שמדבר וקורא אך אינו שומע יכול להוציא אחרים?
לפי הביאור המוצע בדעת הרמב״ם, כן: חובת המגילה מוגדרת כקריאה, ולכן מי שיכול לקרוא ולהשמיע יכול לצאת ולהוציא גם אם אינו שומע. לצד זאת מצוינת עמדת אחרונים שלא יעשה כך לכתחילה. אין להציג את ההיתר כמוסכם על כל הפוסקים והמנהגים.
האם המילה מצווה הופכת את קריאת המגילה כולה לרשות?
לא. יש לקרוא את המגילה כולה, בלילה וביום; גם החסרת פסוק אינה מתבטלת בשמיעת השאר. השאלה מדוע הרמב״ם כתב מצווה ולא חובה נשארת שאלה לשונית לעיון, ואינה מבטלת את החיוב.
האם מברכים שהחיינו גם בקריאת היום?
לדעת הרמב״ם אין חוזרים לברך שהחיינו ביום, וכך מתואר מנהג תימן והספרדים. האשכנזים נוהגים לברכה גם ביום על פי הדרך המייחסת לקריאת היום תוקף מיוחד. אלה מנהגים שונים, ולא הוראה אחידה לכל הקהילות.
נושאי משנה:
האם דין תורה? האם מדרבנן?
האם יש לומר קדיש לפניהם או לאחריהם?
האם קטן יכול לעלות בהן?
מקורות:
גמרא, מסכת מגילה, דף כ"ט, ע"א עד דף ל' ע"ב
הרמב"ם, הל' תפילה פרק יג
שלום עליכם הרב.
האם לפי הרב קאפח מותר לגבר לצבוע שיערו דרך תחפושת בפורים?
2. האם לפי הרב קאפח מותר לגבר לחבוש פאה או שיער ארוך על ראשו דרך תחפושת?
כנהר שלום,
האם גם מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים דינן ביום בלבד, כדין המשתה?
שלום כבוד הרב ברצוני לשאול שתי שאלות:
1. כמה היום זה מחצית השקל? האם אשה חייבת? למי נותנים?
2. אני בשנת אבל על מות אימי. האם יש הלכות מיוחדות בנושא האבל הקשורים למשלוחי מנות שעלי לדעת?
בתודה - שולמית
מה הסברה שמשקה לא ייחשב למנה, לפי שית הרמב"ם, ובמיוחד כשמדובר על יין?
שלום לכבוד הרב!
1.האם אישה נשואה חייבת במשלוח מנות בנפרד מהאיש?
2. האם ילד מעל גיל 13 חייב במשלוח מנות בנפרד ?
אם לא מה הסברה ?הרי הם חייבים בקריאת מגילה אז למה שלא יתחייבו במשלוח מנות ומתנות לאביונים?
תודה רב ויישר כח!
שלום כבוד הרב, השנה בעז״ה שבת זכור היא בשבת תצווה, רציתי לדעת האם קוראים מפטיר רק של פרשת זכור או גם את של פרשת תצווה, כמובן שההפטרה שקוראים היא של זכור ״ותהי המלחמה״, בשורות טובות.
שלום כבוד הרב שאלתי היא, האם בחור שעובד אך עדיין סמוך על שולחן הוריו, חייב במצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים וזכר למחצית השקל?
ב. האם יוצא ידי חובת משלוח מנות שנותן לאחד משבעת קרוביו?
ג. כמה זה מחצית השקל כיום?
תודה מראש
לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א לכארוה מלשון הרמב"ם בהלכות מגילה ב ט"ו " ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו" משמע שמצריך שישתכר, פשוטו כמשמעו, והיה נ"ל שמ"ש "וירדם בשכרותו" היינו כדי לפתור את הבעייה של רבינו אפריים מעובדא דרבה ור"ז, שכך לא יזיק. כמו כן קצת משמע שישתכר עד כדי כך שירדם משכרותו ולא כמו שנהוג לומר ברמב"ם שישתה מעט יותר מלימודו וילך לישון, שזו למעשה דעת הכלבו. אך צ"ע ממ"ש רבינו במ"נ ח"ג פ"ח על השכרות.