תכנים לקריאה נוספת
פסיקת הרמב"ם
לק"י
שלום לכבוד הרב,
אני ממוצא תימני ומעוניין ללכת לפי פסיקת הרמב"ם בכל התחומים אך בעייתי היא כזאת:
ע"פ הרמב"ם, מאז שנחרב ביהמ"ק אין להשמיע קולות מוזיקה. האם זה להלכה שאין אפשרות לשמוע מוזיקה? אם כן, לעולם לא נוכל לשמוע מוזיקה עד לבניין ביהמ"ק במהרה בימינו.
בתודה מראש
הלכות דעות
שלום לכבוד הרב
יש סתירה בהלכות דעות מצד אחד כותב רבינו בפרק ו הלכה ב
שאדם צריך לאכול עם הת"ח בשביל להידבק בם
אבל בפרק ה הלכה ב
רבינו כותב שתלמיד חכם לא יאכל עם עמי הארצות
תודה רבה
האם מותר לייצר דגמים של המשכן וכליו ע"מ להתלמד?
לשיטת הרמב"ם הסובר שאיסור זה נובע מהצורך במורא מקדש, האם לא יחול איסור זה בנסיבות של להתלמד?
האם מותר למורה הוראה ללמוד גם דברי אפיקורסות ע"מ להורות לתלמידים כיצד להימנע מטעויות בתחום האמונה וההלכה?
היש הבדל בדין ייצור דגמי המשכן וכליו לבין דין ייצור דגמי המקדש וכליו?
טעה וברך ברכת המזון לאחר אכילת ענבים, האם צריך לחזור ולברך ברכת מעין שלוש?
מדוע מחלק מרן השו"ע בדין המברך ברהמ"ז בטעות על שתיית יין יצא י"ח ואילו בדין הטועה בברכה לאחר אכילת דייסה לא יצא י"ח?
היש לדון מקרה זה כדין דברים הבאים בתוך הסעודה שאינם מחמת הסעודה שחייבים בברכה אחרונה רק אם נאכל לאחר הסעודה?
היות ושאלת הברכה בטעות לא נידונה בתלמוד ולא נפסקה ע"י רבינו הרמב"ם, כיצד איפוא יש להכריע בשאלה זו?
נגב ידיו בשבת במגבת להסרת הלכלוך מעליהם, האם עבר על איסור צביעה?
מרן השו"ע מביא דעת היראים שאם אכל תותים בשבת ונגב ידיו הריהו חייב משום צובע, האם לשיטת הרמב"ם יש לחוש לדעה זו?
מהם הגדרים לאיסור מלאכת צובע בשבת, האם ניגוב ידים מזהמות נכלל במלאכת צביעה או בפעולה של הסרת לכלוך?
מדוע התירו לסנן יין צלול בשבת ולא חששו לאיסור מלאכת צביעה למרות שמסננת הבד קבלה הגוון של היין?
הרשאי שוכר דירה להשכיר לאחרים ולגבות מהם שכ"ד?
האם המשכיר יכול להתנגד להכנסת דיירים נוספים שלא נכללו בהסכם?
האם תעמוד לשוכר זכותו להביא דיירים נוספים לאור מחוייבותו להחזיר הדירה ברמה שקבל אותה?
באילו נסיבות מותר לשוכר להשכיר לאחרים אם אין סעיף מגביל בחוזה?
קביעת מארי לגבי 'דברי סופרים' במשנת הרמב"ם אל מול פירוש המשנה בכלים
שלום לרב,
ראיתי את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה במסכת כלים (פי"ז הי"ב) והם נראים סותרים את קביעת מארי (למשל בהערתו הארוכה בתחילת הלכות אישות) שדברי סופרים במשנת הרמב"ם הנם אך ורק הלכות דרבנן ואין בהם שמץ דאורייתא.