כנראה מרי שינה את דעתו במשנה תורה, וכן במהדורה בתרא של שיח ירושלים. דבר זה כבר בא לידי ביטוי כמו במשנה תורה. ומאחר ולא היה סיפק בידי לשאת ולתת עם מרי בעניין זה (שכאמור נראה שחזר בו), למעשה, אחרי בקשת המחילה, הלכה למעשה, כמו שיח ירושלים מהדורא קמא. כלומר, כל עוד לא חתם את הברכה, חוזר לראש אותה הברכה. ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפילה. והואיל ולפי דברי מרי במשנה תורה, גם כשלא סיים ברכת אתה גבור, ונזכר אחרי תוך כדי דיבור, חוזר לראש התפילה. כלומר גם על ברכה ראשונה, הרי מחמת ספק ברכות, נעדיף לנהוג כשו"ע (שכאמור, זו היתה משנתו הראשונה של מרי), שאם טרם סיים הברכה חוזר לראשה.